ספר פוע"ה — כרך שלישי; הריון ולידה, חלק תשיעי; הפלות 63

בהפרק שלפנינו מתייחס גם לפטירת תינוק בשבועות הסמוכים לאחר הלידה.

גוַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר. שמות כד, י

דאמר רבי עקיבא: עבדי פרעה היו דוחקין ומכין את ישראל כדי לעשות להם תוכן לבנים בכפל, שנאמר: "וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנוּ" (שמות ה, יח). והמצרים לא היו נותנים להם תבן והיו צריכים לקושש קש במדבר. ואותו קש היה מלא קוצים וברקנים, והיה הקש נוקב את עקביהם והיה הדם מתבוסס ומתערב בטיט. ורחל בת בנו של מתושלח הייתה הרה ללדת ורומסת בטיט עם בעלה עד שיצא הוולד ממעיה, ונתערב עם המלבן והייתה צועקת על בנה, ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד, וירד מיכאל ונטלהו והעלהו לפני כסא הכבוד, ועשה אותו מלבן ונתנו למטה מרגליו של הקדוש ברוך הוא. הוא שנאמר: "וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר" (שמות כד, י), פירוש: לבנה שנעשית משפיר היולדת. חזקוני, שמות כד, י

הבא הקב"ה, והניחה לפניו לזיכרון, וכל זמן שהיו ישראל במצרים הייתה אותה לבנה לפניו לזיכרון. וכשנגאלו הניחה הקב"ה תחת רגליו ואור וחדווה לפניו, והיינו דכתיב: "וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר" (שמות כד, י). ובחורבן בית המקדש, השליכה לארץ, והיינו דכתיב: "הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא זָכַר הֲדֹם רַגְלָיו" (איכה ב, א). הדר זקנים, שמות שם

ועיתוי אובדן ההריון

זהשלב שבו הופסק ההריון הוא משמעותי מבחינת ההתייחסות ההלכתית והרגשית לאיבוד ההריון. אינו דומה זוג שגילה שק הריון ריק בבדיקת האולטרה-סאונד הראשונה, לזוג שהוולד שלהם נפטר תוך כדי לידה בסוף החודש התשיעי.

חמבחינה הלכתית העובר מוגדר בארבעים הימים הראשונים כ'מיא בעלמא', ובהמשך ההריון יש לשאלת 'ריקום אברים' השלכות הלכתיות לעניין פדיון הבן, קבורה, הגדרת האם כיולדת והשלכות נוספות. הרופאים מחלקים את ההריון לשלישים. לפי חלוקה זו, בשליש הראשון צורת העובר טרם הוכרה במלואה, וגם מבחינה חיצונית העובר לא ניכר וכמעט ואינו מורגש; בשליש השני הוא מקבל צורה אנושית ואפשר להרגיש את תנועותיו; ובשליש השלישי הוא כמעט תינוק לכל דבר. בספרות המקצועית יש חלוקה ברורה בין הפלה (Abortion) שמתרחשת קודם לשבוע העשרים להריון (בערך), לבין לידה שקטה (Stillbirth) לאחר שלב זה.

טכשיש הפלה טבעית או לידה שקטה, בדרך כלל מיילדים את האישה בחדר לידה צדדי. לאחר הלידה השקטה מעבירים את האישה למחלקת נשים ולא למחלקת יולדות. המטרה היא לא להוסיף על המועקה של האישה במפגש עם יולדות ותינוקות חיים.

יאופנים אישיים שונים לאובדן

יאאני זוכר בבהירות רבה את הרגשת הבידוד. הייתי צריך לשאת את כאבי באין רואה. ידידים ובני משפחה העדיפו למקד את תשומת ליבם באובדנה וביגונה של אשתי, האם, כאילו אני, האב, לא נפגעתי כלל. כאב חד, שלא יכולתי למונעו, חלף אותי כל אימת שידיד שוחר טוב שאל אותי לשלומה של אשתי בלבד. הסובבים אותנו לא הבחינו או פשוט סירבו להודות בכך שלא היא בלבד הייתה שרויה ביגון על מותה של תינוקתנו... אבות עלולים למצוא את עצמם מבודדים בעת אבלם כיוון שגברים משוחחים רק לעתים רחוקות על הרגשותיהם. ידידי הגברים חשו בבירור אי נוחות בנושאי המוות והבעת רגשות בגלוי, והדבר הותיר אותי לבדי. בעוד אשתי זכתה לתמיכה ועידוד מצד חברותיה, חשתי אני כמי שננטש בלב ים. לחיצות יד של ידידים קרובים אחדים היו שטחיות מכדי להיחשב למאמץ הצלה אמיתי. הרב ימין לוי, התמודדות עם אובדן תינוק, עמ' 20; שם עמ' 22

יבגורמים רבים מבדילים בין אדם לאדם ביחס לאובדן העובר. בראש ובראשונה כרוכים ביחס לאובדן הזה זהותו ועולמו של האדם עצמו, אמונתו והתייחסותו לחיים, היחס שלו לריבונו של עולם, השקפתו הפילוסופית והרגשית, וכן נתונים מעשיים – האם יש לו ילדים, האם חווה אובדנים קודמים ובאיזה אופן, גילו, הסביבה החברתית שהוא חי בה, ומי תומך בו מבחינה רגשית ומעשית. התגובות עשויות להיות שונות מאוד בין בני האדם, בין בני הזוג עצמם, ואפילו אצל אותו אדם בשלבים שונים של חייו. האישה שנשאה את העובר ברחמה עלולה לחוות קושי גדול יותר מאשר האיש. היא עלולה אפילו להרגיש תחושות לא נעימות כלפי גופה, כאילו משהו לא בסדר בו. האיש עלול להרגיש מבודד באבלו, כיוון שבדרך כלל קשה לגברים להביע במילים את רגשותיהם, גם כלפי אחרים וגם כלפי עצמם. לעומת האישה, שעל פי רוב מקבלת תמיכה רגשית מחברותיה, ויכולה להביע באוזניהן את תחושותיה, האיש עלול להרגיש אילמות עקב חוסר האפשרות לבטא את יגונו ואת אבלו.

יגהָיְתָה לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ תהלים מב, ד

ידהמשותף לכל המקרים הוא העובדה שההורים נתקלים בבת אחת בתחושות קשות של כאב וצער, לעתים תחושות אשמה או שאלות אמוניות קשות – במה חטא הילד? במה חטאנו אנו? האם נהגנו שלא כשורה? וכן גם בשאלות הלכתיות שלרוב לא הייתה להם שהות להתכונן אליהן.

טובני הזוג זקוקים לתהליך נפשי של אבלות, כדי שיוכלו להגיע בסופו להרגעה ולהתפייסות – עם עצמם, עם החברה שסביבם, עם הרופאים והאחיות שטיפלו בהם, ועם ריבונו של עולם. יש הרבה להאריך בעניין זה, אך אין כאן המקום לכך.

טזחשוב שבני הזוג יפתחו נכונות הדדית להאזין האחד לשני. ההתאבלות על מותו של תינוק היא טראומה משותפת. השיחה על הנושא אינה מוסיפה, ברוב המקרים, על הנטל, אלא מפחיתה ממנו. על בני הזוג להכיר בחשיבות לטווח ארוך של היותם זמינים האחד לשני, של הטיית אוזן קשבת ושל שיתוף בן הזוג בהרגשותיהם. יחסים פתוחים מסייעים להתמודדות עם האובדן ומחזקים את יחסי הקירבה בנישואים. הרב ימין לוי, שם, עמ' 26

יזליווי מקצועי וקבוצות תמיכה עשויים לסייע לבני הזוג, ובמידת הצורך אפשר ורצוי להיעזר בהם. יש לאזור אומץ ולפנות לעזרה מקצועית או לבקש תמיכה רגשית. על אף הקושי שבבקשת עזרה, הרי תמיכה כזאת עשויה לתת כוחות ולאפשר התמודדות טובה יותר עם האובדן.

יחמלבד בני הזוג שחוו אובדן, גם האנשים שמלווים אותם, כגון ילדיהם האחרים והוריהם, זקוקים להדרכה. בתוך המסגרת שיכולה לתת תמיכה לבני הזוג ולמשפחה כלולים רבנים, רופאים, מיילדות, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים וחברים, אך גם הם זקוקים לעתים ללימוד וחשיבה כיצד לתמוך. המטרה היא לחבר את העולמות ההלכתיים, האמוניים, החברתיים והרגשיים למערכת של תמיכה בבני הזוג.

יטאנינות, לוויה, קריעה

כא. אין אנינות על נפל, כיוון שאין אבלות, יפורט להלן.

כאב. אין מצוות לוויה בנפל או בתינוק שמת בתוך שלושים יום מלידתו. התייחסות לקבורה תובא להלן.

כבג. אין קורעים על נפל.

כגד. יש שכתבו שההורים יברכו ברכת דיין האמת על נפל, כיוון שמצטערים עליו, כשם שמברכים על כל שמועה רעה. ויש מי שכתב שאין לברך ברכת דיין האמת.

כדהתייחסות לנתיחת העובר הובאה לעיל, פרק סא – 'הפלה טבעית', בפִּסקה 'פתולוגיה עוברית', עמ' 131–130.

כהמילה ונתינת שם

כוה. נפל זכר, או תינוק שנולד ונפטר קודם שהספיקו למול אותו, בין שהגיע לשמונה ימים ובין שלא הגיע לשמונה ימים, מלים אותו בלי ברכה, במספריים, בשעת הרחיצה בחדר הטהרה קודם הקבורה, להסיר חרפתו ממנו שלא יקבר בערלתו, ונותנים לו שם, כדי שיזכרוהו וירחמוהו ויחיה בתחיית המתים, ואין עושים לו פריעה.

כזו. מילת נפל נוהגת מהשלב שבו גופו שלם.

כחז. אם שכחו וקברוהו לפני שמלוהו, פותחים את קברו כדי למולו, ודווקא אם נזכרו מיד. אבל אם נזכרו אחרי כמה ימים, אין פותחים את קברו.

כטח. גם לנפל ממין נקבה החברה קדישא נותנת שם לפני הקבורה, אם לא הספיקו לתת לה שם קודם לכן.

לט. נהגו לתת שם שאינו נהוג בדרך כלל.

לאקבורה

לביש כמה סיבות לקבורה – מצוות עשה לקבור את המת, ומצוות לא תעשה שלא להלין את המת; קוברים גם כדי למנוע תקלות כגון הנאה מהמת או טומאת כהנים; קוברים מפני כבוד המת וגם מתוך אמונה בתחית המתים.

לגי. נחלקו הפוסקים האם יש מצווה בקבורת נפל – יש אומרים שאין מצווה בקבורתו, ויש אומרים שיש בו מצוות קבורה. להלכה נפסק כדעה שאין מצווה בקבורת נפל, אולם יש חיוב לקברו מטעמים אחרים, כפי שיפורט להלן.

לדיא. נפל יש לקבור באדמה, הן מצד חשש תקלה, כיוון שיש איסור הנאה מהמת, הן מחשש טומאה לכהנים, והן מצד שעתיד לחיות בתחיית המתים.

להיב. חיוב הקבורה הוא בנפל מעל ארבעים ימי עיבור, שמזמן זה קיים בו החשש לטומאת כהנים.

לויג. כיוון שהצורך בקבורת נפלים הינו בעיקר כדי למנוע תקלה ולא משום מצוות קבורה, אין חיוב בקבורה מיידית של נפל, אלא אסור להשהותו באופן שעלולה לצמוח תקלה. לכן כאשר הנפל נמצא במקום שיש בו טומאה קבועה ידועה, כגון חדר פתולוגי בבית חולים, ואין חשש שיוציאוהו משם, אין חיוב למהר בקבורתו.

לזיד. למרות האמור בהלכה הקודמת, יש מי שכתב שאין לשמור בבנק רקמות של נפל כשאין חולה לפנינו הזקוק לרקמותיו.

לחטו. קוברים נפלים זה על גבי זה בהפסק עפר ביניהם.

לטטז. מן הראוי שההורים יוודאו שהנפל יובא לקבורה. למעשה ראוי להעביר לחברה קדישא כל נפל לאחר ארבעים ימי הריון והם יטפלו בו בהתאם למנהגם.

מיז. נהגו שהחברה קדישא קוברים בלי נוכחות ההורים, מתוך תפיסת העולם שכדאי להורים לא להתקשר יתר על המידה לאובדן. מבחינה הלכתית אין מניעה שההורים ישתתפו בקבורה.

מאיח. תינוק שנפטר קודם שמלאו לו שלושים יום מוגדר רק כספק נפל ולכן חובה מן הדין לקבור אותו, אך אין חובה לערוך לו לוויה.

מבאבלות

מגפטירת תינוק היא טראומה למשפחה. כל פטירה היא חוויה קשה, אך פטירת תינוק קשה באופן מיוחד בהיותה מנוגדת לטבע האנושי מכמה וכמה בחינות: הן מצד הגיל הצעיר כל כך. הן מחמת המצב שבו ההורים קוברים ילד – הפך הטבע שעל פיו הבנים אמורים לקבור את הוריהם. הן מצד השאלות האמוניות על כך שנפטר מי שלא הספיק לחטוא. איננו יודעים חשבונותיו של בורא עולם: "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה': כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם" (ישעיהו נה, ח–ט). אנו מאמינים בריבונו של עולם שכל דרכיו צדק ואמת, ולפיכך יש משמעות ותפקיד גם לחיים קצרים ביותר של תינוק בן יומו, וכל הורדת נשמה לעולם יש בה זכות להורים וזכות לנפטר. יש סודות של נשמות וגלגולי נשמות, שאין בנו יכולת לדעת ולהבין. לעתים נשמה הייתה צריכה לבוא לתיקון מועט, וכשסיימה את תפקידה חזרה לצור מחצבתה. דווקא בגלל הקושי הנפשי הגדול בקבורת תינוק, צריך להדגיש את החזרה להמשך החיים. ההלכה היהודית, עם כל הכבוד לנפטרים, ועם כל ההשתתפות בצער המשפחה, מעדיפה את החיים על פני המתים. מצבים פתולוגיים של התקשרות לנפטרים יתר על המידה, עלולים להפריע ולחבל בהמשך החיים התקינים. לכן המטרה בקבורת תינוקות היא להמעיט בקשר בין ההורים והמשפחה לבין הנפטר, כדי לנסות ולצמצם את הזכרונות והחוויות הקשות, ולאפשר עד כמה שניתן המשך חיים טבעיים ונורמליים למשפחה. לכן קבורה של תינוק עד גיל שנה, מתבצעת בדרך כלל על ידי החברה קדישא, ללא נוכחות הורים ומשפחה. הקבורה מתבצעת בחלקה המיוחדת לכך; אין שם על המצבה, וגם לא נהגו לעלות לקבר. כל זאת מתוך הדגשת הצורך בהמשכיות החיים. הרב גבריאל גולדמן, מעולם ועד עולם – ספר הדרכה לאבלים, עמ' 97-96

מדככלל, אפשר לומר שבאופן רשמי אין שום מנהגי אבלות על עובר או על תינוק שנפטר בתוך שלושים יום. עם זאת, ככלל, אין איסור על ההורים הכואבים לנהוג במנהגים אלו אם הם רוצים בכך.

מהיט. אין אבלות על עובר שנולד כשהוא מת, כיוון שעובר כזה מוגדר מבחינה הלכתית כ'נפל'. כמו כן, אין נוהגים אבלות על תינוק שנפטר בתוך שלושים יום ללידתו, אם לא ידוע שכלו לו חודשיו.

מוכ. גם אם התינוק נהרג בתוך שלושים יום מסיבה חיצונית לחלוטין, כגון נפילה או תאונה, אין מתאבלים עליו, כיוון שייתכן שלא היה בן קיימא.

מזכא. תינוק שידוע בוודאות שכלו לו חודשיו, דהיינו שנולד לתשעה חודשים שלמים, אפילו מת ביום לידתו, מתאבלים עליו וקורעים עליו, כיוון שמוגדר כבן קיימא.

מחכב. תינוק שנולד מת, אפילו אם נולד לאחר תשעה חודשי הריון, או שיצא מחותך או מרוסס, אף על פי שכלו לו חודשיו, אין מתאבלים עליו ואין מספידים אותו.

מטכג. תינוק שנולד בזמנו וחי יותר משלושים יום בעזרת מכשירי הנשמה, יש לנהוג עליו אבלות כיוון שיצא מכלל נפל. וכן תינוק שנולד בזמנו עם מום קשה ומסתבר שלא יוכל לחיות לאורך ימים, ההגדרה ההלכתית היא 'טרפה', אך המשיך לחיות בעזרת טיפולים מיוחדים במחלקה לטיפול נמרץ עד שנהיה בן שלושים יום או יותר ואז נפטר, יש להתאבל עליו. ויש מי שהורה שאין מתאבלים עליו, תינוק כזה אין לו חזקת חיים, כיוון שללא הטיפולים הרפואיים היה מת בתוך שלושים יום, ולכן אפילו שלמעשה נפטר אחרי שלושים יום אין מתאבלים עליו. גם לפי שיטה זו, אם חי שלושים יום לאחר שיצא מהאינקובטור, מתאבלים עליו, אף על פי שהאריכו את חייו באופן מלאכותי.

נכד. פג שנולד טרם זמנו ושהה באינקובטור למעלה משלושים יום ונפטר, יש מי שכתב שיש למנות לו שלושים יום מלידתו ולכן יש להתאבל עליו, כיוון שהאינקובטור נחשב כמכשיר עזר לחיזוק התינוק ולא כהמשך ההריון. ויש שכתבו שאין להתאבל עליו, כיוון שנתברר שמראש לא היה בן קיימא, והלכה כדברי המקל באבל.

נאקדיש, ניחום אבלים, נר נשמה על נפל

נבכה. אין אומרים קדיש על נפל או על תינוק שנפטר בתוך שלושים יום, ואם ההורים רוצים לומר קדיש אין בכך איסור. ומי שיש לו הורים צריך לקבל את הסכמתם לומר קדיש יתום, אך אפשר לומר קדיש דרבנן גם כאשר ההורים בחיים.

נגכו. אין דין של ניחום אבלים במקרים כאלה, אך כמובן חשוב וראוי לחזק את הורי התינוק שנפטר ואת הקרובים, מדין "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".

נדכז. לא נהגו להדליק נר נשמה, אך אין מניעה מכך.

נהכח. מותר וראוי להרהר בתשובה, להתפלל ולעשות מעשים טובים לעילוי נשמה ולתת צדקה, והחי יתן אל לבו.

נוהרחקה בין איש לאשתו

נזאחרי כל לידה יש פרישה הכרחית בין איש לאשתו שמתארכת לעתים לשבועות ממושכים. אך לעומת לידה רגילה שמכניסה לבית תינוק שממלא אותו אור ושמחה, הרי לאחר הפלה או לידה שקטה משתררת בבית תחושת אובדן, מועקה וחידלון. אחרי לידה בני הזוג אסורים אמנם, אך יש בבית תינוק שאותו מחבקים ומנשקים. לעומת זאת, אחרי הפלה או לידה שקטה הצורך העמוק בחיבוק ובמגע של תמיכה בין בני הזוג מתעצם, אך הם אינם יכולים לממשו עקב הפרישות שנכפית עליהם, ולכן עלולים להיווצר בתקופה זו מתחים בין בני הזוג.

נחמודעות מראש למצב נתון כזה, לסיכוניו ולסיכוייו, עשויה לסייע לזוגות להפנות ולמקד את תשומת לבם זה בזו. ההקשבה הגברית, שבדרך כלל ממוקדת בפתרון בעיות, צריכה עתה להתמקד יותר בהזדהות ובתמיכה. הקשבה איכותית ותמיכה הדדית בתקופה רגישה זו עשויים להעצים את הכוחות של בני הזוג, ליצור ביניהם קשר אינטימי עמוק של שותפות, ולסייע בתיאום הציפיות ובצמצום הפערים בין בני הזוג.

נטמבחינה הלכתית יש להימנע בתקופה זו מחומרות ומהרחקות שהן מעבר לשורת הדין אלא יש לנסות ולהקל, במידת האפשר ובגבולות ההלכה, כדי לאפשר התקרבות נפשית שמותרת בזמן הפרישות וכדי לקיים את הטבילה והטהרה ללא עיכובים מיותרים.

סכט. אחרי הלידה נאסרת האישה על בעלה, וקיימים לגביהם דיני איסור והרחקה כמו באישה נִדה. פרטי ההלכות הובאו לעיל, פרק ס – 'הפלה טבעית', בפִּסקה 'טומאת לידה במפלת וטהרתה', עמ' 124–122, ויובאו להלן, פרק סט – 'טהרת היולדת', מעמ' 299 ואילך.

סאתקופה זו שלאחר הלידה שנמשכת בדרך כלל בין חודש לחודשיים, מהוה ניסיון לא קל לבני הזוג... האיש, בימים אלו – ההולכים ומתארכים, משתוקק להביע את אהבתו לאשתו ביתר שאת, והדבר אסור. יתר על כן, שניהם מעוניינים בקירבה גופנית גרידא, ואף זו אסורה עליהם... אך דבר זה לא ישנה את ההלכה המעשית המקובלת היום. אשר על כן, עדיף לראות באיסור זה את אחד ממבחני האמונה הקשים בפניהם ניצב כל זוג לאחר לידה, "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק ב, ד). הרב אלישיב קנוהל, איש ואשה, עמ' 207

סבבפרק זה התייחסנו בעיקר לנושאים המיוחדים לאובדן ההריון. נושאים הקשורים לכל לידה מובאים להלן.

סג• מתי נאסרים – להלן, פרק סד – 'לידה', בפִּסקה 'מתי נאסרת היולדת לבעלה', עמ' 194–192.

סד• קביעות וסתות אחרי הפלה – להלן, פרק עא – 'הנקה', בפִּסקה 'קביעת וסתות אצל מניקה', עמ' 318–317.

סה• התמודדות עם כתמים וקשיים בתהליך ההיטהרות – לעיל בכרך הראשון, פרק יג – 'כתמים', בפִּסקה 'שבעה נקיים לאישה הסובלת מכתמים', עמ' 161–162, ולהלן, פרק סט – 'טהרת היולדת', בפִּסקה 'טהרה אחרי לידה', עמ' 301.

סו• מניעת הריון – לעיל, פרק סא – 'הפלה טבעית', בפִּסקה 'מניעת הריון אחרי הפלה', עמ' 124, ולהלן בחלק השנים עשר – 'מניעת הריון', מעמ' 365 ואילך.

סז• פדיון הבן אחרי הפלה – להלן, פרק עה – 'פדיון הבן', בפִּסקה 'פדיון הבן אחרי הפלה', עמ' 359–357.

סח• צום אחרי הפלה – לעיל, פרק סא – 'הפלה טבעית', בפִּסקה 'הגדרת המפלת', עמ' 121, ולהלן, פרק סז – 'לידה ביום הכיפורים ובתעניות', מעמ' 284 ואילך.

סט• ברכת הגומל אחרי הפלה – לעיל, פרק סא – 'הפלה טבעית', בפִּסקה 'ברכת הגומל למפלת', עמ' 125.

עבדבר שאלתך אם נפלים יקומון כשיבא זמן תחיית המתים במהרה. הנה רבינא שהלכה כמותו אמר (סנהדרין קי, ב) על קטן מאימתי בא לעולם הבא שהוא משעה שנזרע, ופרש רש"י משעה שנקלט הזרע במעי אשה אפילו הפילה אמו ונמחה יש לו חלק לעתיד, הרי מפורש ברש"י שלעמוד בתחיית המתים וחיי העולם הבא הם בדין אחד ואם כן מפורש שכשיגיע זמן תחיית המתים יחיו הנפלים כגדולים צדיקים שהם הא ודאי נקיים וטהורים מכל חטא... ולכן תהא בטוח שבמהרה כשיעלה רצון ה' יתברך שהוא הזמן לתחיית המתים, יהיו לך אחים צדיקים שלא טעמו טעם חטא מעולם. שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ג, סימן קלח