ספר פוע"ה — כרך שלישי; הריון ולידה, חלק אחד עשר; הנקה, ברית מילה ופדיון הבן 71

ברקע רפואי

גהנקה – הזנה פיזית של התינוק על ידי האם. לאחר הלידה בלוטות השד של האם יוצרות חלב ומפרישות אותו. בימים הראשונים לאחר הלידה מיוצר בשד חלב האם הראשוני, נוזל צהבהב שומני, סמיך יותר מחלב אם רגיל, הנקרא חלב ראשית – קולוסטרום (Colostrum). חלב הראשית מכיל תאי דם לבנים ונוגדנים המעניקים לתינוק הגנה מפני זיהומים.

דכאשר התינוק מוצץ את פטמת האם, החלב שנוצר בבלוטות השד זורם אל תוך צינורות החלב ויוצא דרך הפטמה. חלב אם נוצר על ידי שילוב של הורמונים ודרישה של התינוק. תרופות שמכילות אסטרוגן עלולות לדכא את ייצור החלב, בייחוד בשבועות הראשונים של ההנקה.

הנחיצות ההנקה

ותינוק זקוק מאוד לחלב אימו. חז"ל אמרו שסתם תינוק מסוכן הוא אצל חלב, דהיינו שבהיעדר חלב אם הוא עלול להסתכן ולמות. אמנם בזמננו יש תחליפי חלב רבים, אך עדיין מקובל שאין תחליף השווה באיכותו לחלב אם.

זחשיבות ההנקה מבחינה רפואית

חיתרונות חלב אם – החלב הוא נוזל המופרש מבלוטות מיוחדות בגופן של נקבות היונקים, ובכללן האישה, לצרכי הזנת ולדותיהן. החלב של היונקים השונים משתנה בהרכבו הכמותי והאיכותי. אי לכך סביר להניח שיש עדיפות וייחודיות לכל מין, שוולדותיו יקבלו את החלב המופרש על ידי אותו המין. אשר על כן התקבלה ההנקה מבחינה רפואית ופסיכולוגית כדבר חיוני וחיובי ביותר, והיא עדיפה על פני תחליפי חלב אם למיניהם. החוקרים מונים שורה ארוכה של יתרונות לחלב אם על פני תחליפי חלב ממקורות אחרים:

ט• הרכבים כימיים – ההרכב הכימי של חלב אם מותאם לתינוק הרך יותר מאשר חלב פרה. יש בו ריכוזים נמוכים יותר של מלחים וחלבונים; ריכוזים יחסיים שונים של זרחן וסידן; הברזל בחלב אם זמין יותר לשימושו של היילוד. חלב אם מספק את כל הדרישות התזונתיות של התינוק עד גיל ארבעה עד שישה חודשים, פרט לוויטמין D3 שצריך להוסיפו.

י• עיכול – העיכול של חלב אם קל יותר לתינוק, ולכן תינוק שיונק חלב אם סובל פחות מכאבי בטן ועצירות בהשוואה לתינוק שניזון מתחליפי חלב פרה.

יא• רגישות לחלבון – החלבון של חלב הפרה עלול לגרום לתינוקות הפרעות כגון שלשולים, הקאות, הפרעות נשימה, פריחות על העור והפרעות התנהגותיות. שכיחות התופעה היא 0.5%–2%.

יב• זיהומים וחיסונים – חלב אם מכיל מרכיבים חיסוניים חיוניים לתינוק, שמעלים באחוז ניכר את התִנגודת של היילוד לזיהומים מגוונים. במחקרים שונים נמצא כי תינוקות שניזונים מחלב אם סובלים פחות ממחלות שונות, בעיקר בששת החודשים הראשונים לחיים. הנקה מורידה את הסיכונים לנטייה לאלרגיה, בעיקר פריחה בעור ובעיות נשימתיות, ומונעת נטייה לסוכרת נעורים ולדלקות במערכת העיכול. יש ירידה בסיכון לפתח מחלות סרטניות וכן ירידה בשיעורי מוות בעריסה, ופחות בעיות של משקל עודף בהמשך החיים.

יג• התפתחות קוגניטיבית – ההנקה מועילה להתפתחות של התינוקות. נמצאו הבדלים ברמת המִשכל בבדיקות בגיל שש עד שבע בין תינוקות שניזונו מחלב אם לתינוקות שניזונו מתחליפים.

יד• קשר פסיכולוגי – ההנקה יוצרת קשר פסיכולוגי חיובי וחשוב בין האם לתינוק. תינוקות שניזונים מהנקה סובלים פחות מבעיות התפתחותיות ומליקויי למידה בגיל הילדות.

טו• פגים – חלב אם חשוב במיוחד לפגים, מפני שבנוסף לכל המעלות שנימנו לעיל, הוא מסייע גם למניעת דלקת הרסנית של המעיים.

טז• יתרונות לאם – הנקה מפחיתה בשיעור ניכר התקפי לב, לחץ דם גבוה, סוכרת, סרטן השד והשחלה אצל נשים מניקות בהשוואה לנשים שאינן מניקות. ההנקה גורמת להתכווצות של הרחם לאחר הלידה ולהפחתת דימומים.

יז• מרווח בין לידות – יש להנקה חשיבות עצומה מבחינת בריאות הציבור, מאחר שהיא מסייעת להשגת מרווח של למעלה משנה בין ההריונות. נתונים מחקריים רבים מראים שמרווח של שנה ויותר בין הריונות עוקבים, הוא בעל השפעה חיובית הן על הישרדות היילודים והן על בריאות האם.

יחשאיבת חלב – שאיבת חלב היא אמצעי להזנת התינוק בחלב אֵם בזמן שהאם לא יכולה להניק בפועל, עקב עבודה, חולי או נסיעות. שאיבת חלב אינה זהה מבחינת תועלתה להנקה ישירה, אך היא טובה יותר מאשר תרכובות מזון לתינוקות (תמ"ל).

יטעד מתי להניק – כיום ההמלצה במדינות המפותחות היא להניק לפחות עד גיל שישה חודשים ללא כל תוספות, ולאחר מכן להמשיך להניק עם תוספות מזון לפחות עד גיל שנה, וכל עוד התינוק והאם מעוניינים בכך. ארגון הבריאות העולמי ממליץ על מינימום של שנתיים.

ככיום, כשהיתרונות החשובים שבהנקה ברורים ומוכרים, יש מדינות וארגונים שמעודדים את ההנקה. בשנים האחרונות חלה עלייה ניכרת בשכיחות ההנקה אצל נשים במדינות המפותחות.

כאבישראל יש כמה קבוצות ואירגונים שעוסקים בעידוד וייעוץ נשים להנקה, מתוכם נזכיר את ארגון 'לה לצ'ה'.

כבעשרה צעדים להנקה מוצלחת

כג1. מדיניות הנקה כתובה בבית החולים, שמועברת באופן שגרתי לצוות העובדים.

כד2. הקניית כלים ליישום מדיניות ההנקה לצוות הבריאותי.

כה3. הנחלת הידע לכל אישה, עוד בזמן ההריון, במישרין או באמצעות עלונים וכרזות על יתרונות ההנקה וכיצד לבצעה.

כו4. סיוע ליולדת להתחיל בהנקה בתוך חצי שעה מהלידה.

כז5. הדרכת אימהות כיצד להניק וכיצד לשמר הנקה, באמצעות שאיבת חלב אם, גם כאשר עליהן להיפרד מתינוקן.

כח6. מתן חלב אם בלבד לתינוק ומניעת כל מזון אחר או מים, אלא אם קיימת הוריה רפואית לכך. אין לקדם מתן תחליפי חלב.

כט7. קיום ביות (rooming in) של האם והתינוק למשך כל שעות היממה בעת שהותם בבית החולים. הכוונה לשהיית התינוק בצמוד לאמו ולא בתינוקייה.

ל8. עידוד הנקה על פי דרישת התינוק.

לא9. אין לתת מוצצים לתינוקות יונקים.

לב10. אימוץ קבוצות תמיכה בהנקה והפניית האימהות לקבוצות כאלה לאחר שחרורן מבית החולים.

לגחוסר הצלחה בהנקה נגרם לרוב כתוצאה מהדרכה לא נכונה או עקב המלצה מוטעית לתת תוספת של תחליפי חלב אם במקרה של קשיים בהנקה. המלצה כזאת גורמת לירידה נוספת בכמות החלב.

לדחשיבות ההנקה בהשקפה היהודית

להחז"ל והפוסקים ייחסו חשיבות רבה להנקה, ולכן גזרו גזירות והתירו איסורים, כגון הגזירה שלא יישא אדם מינקת חברו עד שיהיה הוולד בן עשרים וארבעה חודשים. יש מחז"ל שהתירו שימוש באמצעים למניעת הריון לאישה מניקה כדי למנוע הריון נוסף אשר יגרום להפסקת הנקה. כיום, לאור היתרונות הגדולים והמובהקים של חלב אם, מתבררת גם מבחינה מדעית ההשקפה היהודית שמחשיבה את ההנקה ומעודדת אותה.

לוקביעת וסתות אצל מניקה

לזמניקה – עד שתגמול את בנה. נתנה בנה למניקה, גמלתו או מת, רבי מאיר אומר: מטמאה מעת לעת וחכמים אומרים: דיה שעתה. משנה, נִדה פרק א, ד (בבלי, ז, ב)

לחתנו רבנן: מניקה שמת בנה בתוך עשרים וארבע חדש – הרי היא ככל הנשים, ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה. לפיכך, אם היתה מניקתו והולכת ארבע או חמש שנים – דיה שעתה – דברי רבי מאיר. רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים: דיין שעתן כל עשרים וארבע חדש, לפיכך, אם היתה מניקתו ארבע וחמש שנים – מטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה. כשתמצא לומר, לדברי רבי מאיר – דם נעכר ונעשה חלב, לדברי רבי יוסי ורבי יהודה ורבי שמעון – אבריה מתפרקין, ואין נפשה חוזרת עד עשרים וארבע חדש. נִדה, ט, א

לטהסבר – חז"ל גזרו על כל אישה שראתה כתם ואינה יודעת מאימתי הוא, שכל הטהרות שנגעה בהן ביממה שלפני מציאת הכתם יהיו טמאות מספק.

מיש נשים שחז"ל הגדירו אותן כמסולקות דמים ובהן לא גזרו אלא רק משעת מציאת הכתם ואילך. מניקה כלולה בקרב הנשים שנחשבות מסולקות דמים, ונחלקו התנאים מה מגדיר את המניקה לעניין זה. לדעת רבי מאיר ההנקה בפועל היא הגורם הקובע, שכן לשיטתו ההנקה גורמת לסילוק הדמים, ובלשונו: "דם נעכר ונעשה חלב". לעומת זאת, לדעת חכמים במשנה (שהם רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון בברייתא), הסמיכות ללידה היא הגורם הקובע, שכן לשיטתם הזעזוע הגופני שנגרם כתוצאה מהלידה הוא הגורם לסילוק הדמים, ובלשונם: "איבריה מתפרקין, ואין נפשה חוזרת עד עשרים וארבע חודש".

מאלמחלוקת זו יש השלכות לעניינים שונים וביניהם גם לעניין קביעת וסתות, כפי שיבואר להלן.

מבא. המניקה מוגדרת כמסולקת דמים, ואינה חוששת לווסתות שהיו לה קודם ההריון.

מגב. יש אומרים שאם תראה דם קובעת וסת בימי מניקותה, ויש אומרים שאינה קובעת וסת בימי מניקותה, וכן הלכה.

מדג. הגדרת המניקה לעניין זה היא עשרים וארבעה חודשים מהלידה, ואפילו אם אינה מניקה בפועל, ויש פוסקים כך למעשה. ויש אומרים שכיום שאנו רואים שהנשים חוזרות לראות דם לאחר הפסקת ההנקה, אישה שפסקה מלהניק צריכה לחוש לווסתה ככל אישה, ולפרוש בעונות הווסת.

מהד. למעשה, כל זמן שלא ראתה דם בזמן שהיא מניקה, אינה צריכה לחשוש לווסת. אבל אם ראתה דם, אפילו פעם אחת, צריכה לחשוש ולבדוק בזמן הווסת – אם היה לה זמן קבוע, או ביום השלושים.

מוה. הגדרת המניקה כמסולקת דמים מתקיימת גם אם ילדה בניתוח קיסרי ולא בלידה רגילה.

מזו. מניקה שתבעוה להינשא ונתפייסה, צריכה הפסק טהרה ושבעה נקיים מחשש לדם חימוד, אף על פי שהיא מסולקת דמים. מציאות כזאת קיימת רק במחזיר גרושתו שנתעברה ממנו קודם הגירושין וילדה, או שנתעברה ממנו וילדה קודם הנישואין, וכן במקרים חריגים שבית הדין התיר לשאת מינקת חברו, שכן ככלל אסור לאדם לשאת מינקת חברו, ראה לעיל בכרך הראשון, פרק י – 'נישואים שניים, מאוחרים ומיוחדים', עמ' 110–111.

מחהתייחסות נוספת לחשש וסתות בזמן הנקה הובאה לעיל בכרך הראשון, פרק טו – 'פרישה סמוך לווסת', בפִסקה 'מעוברת ומניקה', עמ' 177–178.

מטמשך ההנקה

נתנו רבנן: יונק תינוק והולך עד עשרים וארבעה חדש, מכאן ואילך כיונק שקץ, דברי רבי אליעזר; רבי יהושע אומר: אפילו ארבע וחמש שנים. כתובות ס, א

נאתינוק יונק עד סוף ארבע שנים לבריא, וחמש לחולה אם לא פירש. שלחן ערוך, יורה דעה, סימן פא, ז

נבז. תינוק יכול לינוק אפילו ארבע וחמש שנים. אם הפסיק לינוק בתוך עשרים וארבעה חודשים יכול לחזור לינוק, אך אם הפסיק לינוק לאחר מכן יותר משלוש יממות אינו יכול לחזור ולינוק. ודווקא כשהפסיק שלא מחמת חולי, אבל אם הפסיק לינוק מחמת חולי, יכול לחזור ולינוק גם אם פירש יותר משלוש יממות.

נגח. מותר לאדם לשתות חלב אישה מכלי, אך חכמים אסרו לינוק אותו מהדדים. גדול שינק מהדדים, ואפילו כשהאישה חולבת לתוך פיו, נחשב כיונק שקץ, ומכים אותו מכת מרדות.

נדצרכי המניקה לעומת המחויבות לתינוק ולצרכיו

נהחייבת אשה בטיפול בנה כל עשרים וארבעה חדש, אחד בנה ואחד שניתן לה בן להניק. האשה שניתן לה בן להניק לא תעשה עמו מלאכה ולא תניק עמו תינוק אחר. תוספתא, נִדה פרק ב, הלכה ד

נוט. בזמן חז"ל ההנקה הייתה הכרחית, כיוון שלא היו תחליפי חלב, והיא נחשבה לחלק מהמחויבויות ההלכתיות של אישה כלפי בעלה. אפילו אם נתגרשה מבעלה – אם התחילה להניק והתינוק רגיל לינוק ממנה – חייבת הייתה להמשיך ולהניקו, ובשכר.

נזי. גם בימינו, כשיש תחליפי חלב, בכל זאת טוב ונכון שהאישה תניק לכל הפחות חודשים אחדים לאחר הלידה, כיוון שחלב אֵם יותר בריא לתינוק מכל תחליפי החלב למיניהם, ונכון לעודד אותה ולתמוך בה כדי שתניק.

נחיא. אם ההנקה מחלישה את האישה, יש לשקול היטב ובזהירות את הצרכים הגופניים והנפשיים של האישה ושל התינוק, ולהחליט לפיהם אם להמשיך בהנקה מלאה או חלקית או לחדול ממנה לחלוטין. לעתים אפשר להקל על האישה במטלות אחרות, כגון ניקיון הבית או קניות או עבודות אחרות. לעתים הורדת המעמסה עשויה לאפשר לאישה את המשך ההנקה, והמשך ההנקה עצמו נותן לאישה סיפוק ושמחה וכוח, וכמובן מוסיף בריאות וצמיחה גם לתינוק.

נטתזונת המניקה

סתנו רבנן: הרי שנתנו לה בן להניק... פסקה קימעא אוכלת הרבה, לא תאכל עמו דברים הרעים לחלב. כתובות ס, ב

סאהאישה כל זמן שהיא מניקה את בנה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה... אמר רבי יהושע בן לוי: מוסיפין לה יין, שהיין יפה לחלב. משנה, כתובות פרק ה, ט (בבלי, סד, ב), גמרא, שם, סה, ב

סביב. חשוב שהמניקה תאכל אוכל משובח יותר מהרגיל כדי שתוכל להניק כראוי את התינוק, גם אם הדבר כרוך בהוצאה כספית נוספת.

סגיג. אם לאישה יש צורך, או צער, או חשש סכנה, ומחמת כך היא רוצה לאכול או לפעול באופן שעלול לפגוע בהנקה ואפילו לסכן את התינוק, היא יכולה לעשות כך מפני שצער גופה קודם. כגון במקרה שהיא רוצה לחזור לעבודתה, או שקשה לה מאוד לקום בלילה להניק והיא רוצה לעבור לתחליפי חלב על מנת שגם בעלה יוכל לקום בלילה ולהאכיל את התינוק, או שהיה לה דיכאון אחרי לידה והיא זקוקה כעת מאוד לנופש זוגי, ולשם כך היא צריכה להשאיר את התינוק אצל אימה, שתזין אותו בתחליפי חלב ולא בחלב אם, וייתכן שמשום כך ההנקה תיפסק. ויש סוברים שבעלה יכול לעכב עליה. למעשה, אם מדובר בצער בלבד לאישה, אין לה לסכן את התינוק, אך אם גם לאישה יש חשש סכנה – היא בוודאי קודמת.

סדהנקה והריון

סההנקה מונעת הריון – ההנקה גורמת להורמון החלב – הפרולקטין (Prolactin) – להישאר ברמה גבוהה, ורמה גבוהה של פרולקטין מונעת ביוץ. לכן בהנקה, בתנאים שיפורטו להלן, יש מעין אמצעי מניעת הריון בסבירות של 98%, שהוא שיעור דומה לשיעור מניעת הריון באמצעות גלולה או התקן תוך רחמי. הכוונה היא להנקה מלאה, כשתזונת התינוק היא ביניקה בלבד, והוא יונק גם בלילה, ולא משתמש במוצץ; שהאישה טרם קיבלה את הווסת לאחר הלידה, ועד שישה חודשים אחרי הלידה. לאחר שישה חודשים ועד שנה הנקה מלאה בתנאים כאלה נחשבת למונעת הריון בביטחון של כ-92%.

סועבור נשים רבות שלא רוצות להימנע מהריון בכל מחיר, אלא רוצות רק את המרווחים שבין הלידות, היעילות של ההנקה במניעת הריון נמשכת במידה רבה גם אחרי שנה. עוצמת היניקה של התינוק קובעת את היעילות, וככל שעוצמת היניקה ותכיפותה פוחתות, גם יעילותה של מניעת ההריון פוחתת. כשאישה שטרם בייצה מפסיקה להניק, היא צריכה לצפות שהביוץ ועמו האפשרות להרות יגיעו תוך חמישה עשר עד שלושים יום.

סזהוזכר שאם אישה מקבלת וסת, אחוזי מניעת ההריון יורדים. אם ברצונה למנוע הריון, היא צריכה לחשוב על אמצעי מניעה בנוסף להנקה. הכתמות בשמונת השבועות הראשונים אחרי הלידה בדרך כלל אינן קשורות לביוץ, ואינן סימן לצורך באמצעי מניעה נוסף.

סחהתייחסות לאמצעי המניעה המתאימים לאישה מניקה, מבחינה רפואית והלכתית, תובא להלן, פרק פ – 'דוגמאות מעשיות לצורך במניעת הריון', בפִסקה 'מניעת הריון בזמן הנקה', עמ' 456-455, ובנספח שם, עמ' 457–458.

סטהפסקת הנקה כדי לאפשר כניסה להריון

עיד. ככלל, אין לאישה להפסיק להניק כדי להרות שוב. הפסקת ההנקה לוקחת מהתינוק את מזונו הטבעי, ואין לקחת ממנו את מזונו. אמנם אין איסור על האישה להפסיק להניק, אך השיקולים צריכים להיות טובת האם וטובת התינוק.

עאטו. אם האישה כבר מבוגרת יחסית או אם התינוק כבר גדול יחסית, וטרם קיימו פרייה ורבייה, הדין משתנה ואפשר להפסיק את ההנקה אחרי פרק זמן מסוים כדי לאפשר הריון. ויש מי שכתב שאפילו במצב כזה אין לאישה להפסיק להניק לפני שתעבור לפחות חצי שנה מהלידה.

עבטז. ככלל, אין לאישה מניקה שהיא אלמנה או גרושה להפסיק להניק כדי שתוכל להינשא. חז"ל הקפידו מאוד על הצורך של התינוק בהנקה, ואף גזרו שאישה מניקה לא תינשא עד שיעברו עשרים וארבעה חודשים מהלידה, ואף אם הפסיקה להניק – אסורה להינשא. התייחסות מפורטת לפרטי הדינים הללו והלכה למעשה כיום, הובאה לעיל בכרך הראשון, פרק י – 'נישואים שניים, מאוחרים ומיוחדים', בפִסקה 'מעוברת חברות ומינקת חברו', עמ' 110–111.

עגהנקה וצניעות

עדאמר רבי יוחנן: אלמלא ניתנה תורה, היינו למדים צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה ודרך ארץ מתרנגול. עירובין ק, ב

עהיז. טפח מגולה באישה במקום שדרכה לכסותו, אפילו היא אשתו, אסור לקרות קריאת שמע כנגדה. לכן אין לאדם לברך או לדבר דברי קדושה כנגד אשתו בזמן שהיא מניקה וגופה מגולה, אלא אם כן יפנה מבטו ממנה. בדיעבד, אם לא התכוון להסתכל, אינו צריך לחזור ולקרות.

עויח. לאישה המניקה מותר להתפלל או לברך בשעת ההנקה, בתנאי שלא נגעה בחלקי הגוף שמכוסים בדרך כלל. בזמן הנקה הדדים לא נחשבים כמקום מכוסה לעניין נגיעה.

עזיט. אין לבעל להסתכל במקומות המכוסים באשתו כשהיא מניקה בזמן שהם אסורים.

עחהנקה וכשרות

עטהמתנה בין בשר וחלב

פכ. מעיקר הדין, מניקה שזקוקה לשתות חלב, אינה חייבת להמתין שש שעות לאחר אכילת בשר, אלא תאכל חתיכת לחם ותשתה קצת משקה, ותמתין שעה אחת בלבד.

פאלינוק חלב מאישה גויה או לאכול דברים אסורים

פבוַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד. שמות ב, ז

פגלמה אמרה מרים "מִן הָעִבְרִיֹּת"? וכי אסור לו למשה לינק מחלב הנוכרית? לא כן תנינן: בת ישראל לא תניק בנה של נוכרית, אבל נוכרית תניק בן ישראל ברשותה?! אלא למה אמרה כן – לפי שהחזירתו למשה על כל המצריות להניק אותו ופסל את כולן. ולמה פסלן? אמר הקדוש ברוך הוא: פה שעתיד לדבר עמי יינק דבר טמא? והיינו דכתיב: "אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה וְאֶת מִי יָבִין שְׁמוּעָה גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם" (ישעיהו כח, ט). דבר אחר: למה פסל דדיהן? אמר הקדוש ברוך הוא: עתיד זה לדבר עמי, למחר יהיו המצריות אומרות: זה שמדבר עם השכינה – אני הינקתיהו. שמות רבה, פרשה א, סימן כה

פדחלב נכרית כחלב ישראלית, ומכל מקום לא יניקו תינוק מן הנכרית אם אפשר בישראלית, דחלב נכרית מטמטם הלב. רמ"א, יורה דעה, סימן פא, ז

פהכא. חלב גויה הוא כחלב ישראל ומעיקר הדין מותר בשתייה, אך מכל מקום לא יניקו תינוק מגויה אם אפשר מישראלית.

פוכב. לא תאכל האישה המניקה דברים האסורים, ואם נאלצת לאכול דברים אסורים, או שיש לה היתר לאכול דברים אסורים משום פיקוח נפש, לא תניק את התינוק באותם ימים.

פזכשרות תחליפי חלב

פחכג. יש להיזהר לא להאכיל את התינוק עצמו בדברים האסורים, כי כל זה עלול להזיק לו בזקנותו.

פטכד. ככלל, תחליפי חלב זקוקים לאישור כשרות, ובפסח הם זקוקים לאישור כשרות גם לפסח. אולם במקום של חשש לפיקוח נפש של התינוק, כגון שהוא זקוק לתחליף חלב מסוג מיוחד שאין עליו אישור כשרות, מותר לתת לו.

צכה. תחליפי חלב שיש בהם חלב נוכרי או אבקת חלב נוכרי, מותר להשתמש בהם לצורך תינוק, וכל שכן שמותר לתת לתינוק בפסח תחליפי חלב שיש בהם קטניות, גם למקפידים לא לאכול קטניות בפסח. הטעמים הם שאמנם להלכה נפסק שאסור להאכיל קטן במאכל שנאסר באיסור דרבנן, אך במקום שבו יש צער גדול מותר לעבור על איסור דרבנן אפילו לצורך חולה שאין בו סכנה, ותינוק נחשב כחולה שאין בו סכנה גם כשהוא בריא.