ספר פוע"ה — כרך רביעי; גינקולוגיה, מחלות, חברה ומחקר, חלק שלושה עשר; בעיות רפואיות בגינקולוגיה (רפואת נשים) 83

בהגדרה – אורוגינקולוגיה (Urogynecology) – תת-תחום שעוסק בתכיפות, דחיפות ואי שליטה במתן שתן אצל נשים וכן בבעיות שקשורות לתפקוד בלתי תקין של רצפת האגן כגון צניחת הרחם ודופנות הנרתיק.

גהתייחסות לצניחת רחם הובאה לעיל, פרק פא – 'צניחת רחם', מעמ' 13 ואילך.

דדליפת שתן לא רצונית – התופעה הרפואית והשלכותיה

הדליפת שתן לא רצונית היא מצב בעייתי עבור נשים רבות, שכרוך באי-נעימות, בושה וחרדה, עד כדי פגיעה של ממש באיכות החיים של הנשים שלוקות בתופעה זו. קרוב לעשירית (!) מקרב הנשים סובלות מדליפת שתן במידה כזאת או אחרת, עד כדי כך שתופעה זו הוגדרה על ידי ארגון הבריאות העולמי כאחת מ'מחלות המאה'. רבות מנשים אלה חיות במצב מתמיד של נכות ממשית – הן מוגבלות מאוד בפעילויותיהן היומיומיות, וכן בתפקודן בקרב המשפחה, בעבודה ובחברה. בין השאר הן מנועות במידה רבה מליטול חלק בפעילויות שדורשות יציאה מן הבית, אלא אם כן מדובר ביציאה לפרק זמן קצר ביותר. לעיתים הן מדיפות ריח בלתי נעים, ונאלצות להשתמש דרך קבע באמצעי ספיגה שונים, ולהתרגל גם למגבלות נוספות.

ודליפת שתן במאמץ היא הבעיה השכיחה ביותר, אך יש גם מקרים רבים של דליפת שתן אצל נשים שאינם קשורים למאמץ.

זבעיות נוספות שקשורות לאורוגינקולוגיה – תכיפות במתן שתן; מתן שתן כמה פעמים בלילה; קושי במתן שתן; ריקון לא מלא; כאב או צריבה במתן שתן. מדובר בעיקר בירידה באיכות החיים, בדרך כלל ללא סיכון, אלא אם כן ישנה צניחה גדולה שחוסמת את מעבר השתן, והיא עלולה לגרום פגיעה בכליות.

חככלל, הבעיה של דליפת שתן נובעת משתי סיבות עיקריות:

ט1. פגיעה חבלתית ברצפת האגן, שהיא הנושאת את כיס השתן, נגרמת לעיתים קרובות כתוצאה מלידות מרובות או מלידות מורכבות. דופן הנרתיק הקדמית נחלשת ו'צונחת' וכיס השתן הצמוד אליה משנה אף הוא את מיקומו האנטומי. במקביל נפגעת היכולת לשלוט במתן השתן, ומופיעה דליפת שתן בעקבות כל מאמץ קטן, כגון צחוק, שיעול, ריצה, ולעיתים אף בזמן קיום יחסי אישות. ההגדרה הרפואית למצב של דליפת שתן במאמץ היא – Stress incontinence.

י2. אפשרות אחרת היא של התכווצויות לא רצוניות של שריר כיס השתן, שגורמות לדליפה לא רצונית, ואין עליה שליטה. בעיה זו עלולה לנבוע מזיהום בדרכי השתן, אשר אפשר לטפל בו בקלות יחסית בטיפול אנטיביוטי; או מפוליפ בכיס השתן, אשר אפשר לכרות באמצעות מִכשור כירורגי מיוחד אף ללא צורך בפתיחת הבטן. אך לרוב מדובר בהפרעה עצבית בכיס השתן אשר מתכווץ לכדי ריקון שתן גם ללא 'הוראה' לעשות כן. הפרעה זו מטופלת בהצלחה רבה בנטילת תכשירים תרופתיים מתאימים. מצב זה מוגדר כ-Urge incontinence.

יאככל שרב מספרן של הלידות שהאישה עברה, גדל הנזק הפוטנציאלי המצטבר לשרירי רִצפת האגן שלה, וגדלה הסכנה לדליפת שתן, על כל המשמעויות הקשורות בכך.

יבהתייחסות לסיבות המיוחדות שגורמות לדליפת שתן בגיל מבוגר, תובא באוצר המושגים, ערך אורוגינקולוגיה.

יגשאלון לאיתור בעיות אורוגינקולוגיות, צניחת הרחם ושלפוחית השתן

יד1. האם את סובלת מתכיפות במתן שתן במשך היום, יותר מ-7 פעמים ביום?

טו2. האם את מתעוררת בלילה בשל צורך במתן שתן?

טז3. האם את סובלת מדחיפות במתן שתן, קשה לך להתאפק?

יז4. האם קורה שאינך מספיקה להגיע בזמן לשירותים בשל קושי להתאפק?

יח5. האם יש לך דליפת שתן בזמן מאמצים, שיעול, עיטוש, צחוק, הרמת משאות כבדים וכדומה?

יט6. האם את סובלת מקשיים במתן שתן, זרם השתן חלש ותחושת ריקון השלפוחית אינה מלאה?

כ7. האם הבעיה בשלפוחית השתן שלך משפיעה על עבודות הבית שלך?

כא8. האם הבעיה בשלפוחית השתן שלך משפיעה עלייך במקום העבודה או על פעילות מחוץ לבית?

כב9. האם הבעיה בשלפוחית השתן שלך מגבילה אותך בחייך החברתיים וביכולת שלך לבקר משפחה או חברים?

כג10. האם הבעיה בשלפוחית השתן שלך משפיעה על הקשר עם בן הזוג ועל חיי המשפחה?

כד11. האם את משתמשת בפדים סופגים כדי להישאר יבשה?

כה12. האם את מגבילה את כמות הנוזלים שאת שותה?

כו13. האם את סובלת מגוש/בליטה או הרגשת מלֵאוּת באזור הנרתיק?

כז14. האם תחושה זאת קיימת כל הזמן, ללא קשר למאמץ?

כח15. האם יש לך קשיים במתן שתן או ביציאה, ואת מרגישה הקלה רק לאחר "החזרת" הצניחה למקומה?

כט16. האם את סובלת מדלקות חוזרות בשל צניחת השלפוחית?

לאם התשובה לאחת או יותר מהשאלות הללו חיובית, מומלץ מאוד לפנות לאבחון רפואי.

לאדרכי הטיפול הרפואיות

לבלרפואה המודרנית יש כלים בדוקים לטיפול בבעיה הקשה של דליפת שתן אצל נשים. הרופאים המתמחים בטיפול בבעיה זו, האורוגינקולוגים, מציעים לחלק מן הנשים טיפולים פיזיותרפיים, שכוללים תרגילים מיוחדים לחיזוק רצפת האגן, כדי להחזיר את כיס השתן לעמדתו הגבוהה, וכדי לאפשר שליטה במתן השתן.

לגיש טיפול תרופתי בתכשירים שמונעים התכווצויות לא רצוניות של כיס השתן. יש גם טיפול תרופתי שגורם להרפיית השריר החלק כדי לגרום למילוי השלפוחית ולמנוע צורך תכוף בריקונה. חלק מן התכשירים הללו גורמים לתופעות לוואי, כגון יובש בפה, אולם יש כיום תרופות חדשות עם מעט תופעות לוואי.

לדבמקרים שבהם התרגול הפיזיותרפי והטיפול התרופתי אינם יעילים, והאישה סובלת מתופעה של דליפת שתן בזמן מאמץ, יש אפשרות לטיפול ניתוחי קל, שההחלמה ממנו מהירה, ואפשרות הריפוי טובה מאוד. כיום מדובר בעיקר על ניתוח בשיטת TVT (Tension free Vaginal Tape), שכרוך באשפוז בן יום אחד בלבד, ונעשה בהרדמה מקומית. כֵּיוון שכך, אין שום הצדקה לכך שנשים רבות, שסובלות מבעיה זו ברמות שונות של חומרה, תמנענה מעצמן את הטיפול שהן ראויות לו. חשוב להדגיש כי ניתוח זה לא יהיה יעיל לנשים שסובלות מדחיפות או תכיפות במתן השתן.

להפירוט נוסף וכן מילון מונחים רפואיים שקשורים לאורוגינקולוגיה יובאו באוצר המושגים, ערך אורוגינקולוגיה.

לוהלכות

לזא. דליפת שתן תדירה תוך כדי שינה, הרטבת לילה, נחשבת מום בקידושין, וטענה כזאת יכולה לשמש כעילה לגירושין ללא הסכמת האישה וללא כתובה, אך אין הקידושין בטלים ללא גט.

לחדלקת בדרכי השתן

לטדלקת בדרכי השתן (UTI – Urinary Tract Infection) היא מחלה שכיחה שנגרמת עקב הימצאותם של חיידקים בדרכי השתן, אשר מטבען הן סטריליות. הדלקת גורמת לבעיות שונות, כגון צריבה וכאב בזמן מתן השתן, דחיפות ותכיפות במתן שתן, דם בשתן ולעיתים אף חום וכאבים במותן.

מדלקת בדרכי השתן יכולה להתמקד בדרכי השתן התחתונות, בשלפוחית השתן וכן בדרכי השתן העליונות ובכליות.

מאדלקת בדרכי השתן נפוצה בעיקר אצל נשים. 50%–80% מהנשים חוֹווֹת לפחות פעם אחת בחייהן דלקת כזאת.

מבגורמי הסיכון לדלקת בדרכי השתן הם: קיום יחסי אישות תכופים; שימוש בקוטלי זרע; היסטוריה של דלקות בדרכי השתן; פוסט מנופאוזה; היסטוריה משפחתית של דלקות בדרכי השתן. אבנים בדרכי השתן הם גורם סיכון להתפתחות זיהומים בכליות.

מגאבחון וטיפול

מדהאבחון נעשה בדרך כלל על ידי בדיקת תרבית שתן. הטיפול נעשה לרוב באנטיביוטיקה. במקרים של כאב אפשר להיעזר בטיפול תרופתי שמיועד להפחתת הכאב. חשוב מאוד לבצע תרבית שתן לפני תחילת הטיפול האנטיביוטי במצב של חשד גבוה לזיהום בדרכי השתן. אפשר להתחיל מיד לאחר מכן טיפול אנטיביוטי אמפירי לפי המקובל, וכעבור ימים אחדים, בהתקבל תשובת התרבית, אפשר לדייק את הטיפול האנטיביוטי; להחליף אותו במידה שמתגלה כי החיידק הספציפי עמיד לאנטיביוטיקה שניתנה; או להפסיק את הטיפול במידה שהתרבית שלילית. מתן אנטיביוטיקה בלי שנלקחה קודם תרבית שתן עלול לגרום למצב של טיפול לא מתאים או טיפול מיותר, ללא אפשרות לבקָרה.

מההלכות

מוב. אישה שסובלת מדלקת בדרכי השתן וראתה דם בשעת מתן השתן, שלא בשעת וסתה, יכולה לתלות את הדימום בדלקת ואינה נאסרת, כיוון שדם כזה לא מגיע מהרחם.