ספר פוע"ה — כרך רביעי; גינקולוגיה, מחלות, חברה ומחקר, חלק ארבעה עשר; מחלות והשפעתן על פוריות ואישות 88

בהמבוא הרפואי הכללי למחלת הסרטן ולהשלכותיה הובא לעיל, פרק פז – 'אונקולוגיה – סרטן אצל נשים', מעמ' 64-61 ואילך. בפרק זה יידונו הנושאים הקשורים למחלת הסרטן בגברים והשלכותיהם על הפוריות.

גסרטן ופוריות אצל גברים

דהשפעת מחלת הסרטן והטיפולים בה על פוריות הגבר

המחלת הסרטן עצמה עלולה לפגוע בפוריות הגבר. במחקרים נמצא שאצל 12%–30% מהגברים שחלו בסרטן, מדדי איכות הזרע היו נמוכים. כשמדובר בסרטן האשכים, אחוזי הפגיעה עלו ל-50%. ההשערה היא שהגידול הסרטני מפריש חומרים שפוגעים באיכות הזרע. כמו כן, כשהגידול הוא באשך, ייתכן שהוא פוגע ישירות ברקמת האשך. נוסף על כך, בכל מצב של מחלה קשה שפוגעת במערכות רבות של גוף האדם, אחד התפקודים שנפגעים בשלב ראשון הוא ייצור הזרע, משום שגוף האדם כולו מתגייס למלחמה במחלה ומנסה לשמור קודם כל על התפקודים החיוניים להמשך החיים.

ומלבד הפגיעה שנוצרת על ידי המחלה, גם הטיפולים למחלת הסרטן עלולים לפגוע בזרע ובפוריות הגבר, לעיתים פגיעה חמורה, כדלהלן.

זטיפול כימותרפי – התרופות הכימיות נלחמות לרוב בתאים הסרטניים על ידי פגיעה בתהליכי התחלקותם ובחומר הגנטי שלהם. תרופות כאלה מועברות בזרם הדם ומגיעות לכל התאים שבגוף. לכן, מלבד התאים הסרטניים, גם תאים אחרים שמתחלקים בקצב מהיר, כמו לדוגמה – התאים שמעורבים בתהליך ייצור הזרע, נפגעים לרוב בשלב מוקדם, מיד בתחילת הטיפולים. זאת הסיבה לכך שהתרופות הכימיות גורמות הן להפחתת ייצור הזרע והן ליצירת תאי זרע פגומים. חומרת הפגיעה תלויה בסוגי התרופות שניתנו לחולה, במינונן, במספר מחזורי הטיפול ובגורמים נוספים. גם הסיכוי להתאוששות אחרי הטיפול והזמן שנדרש להתאוששות משתנה בהתאם.

חטיפול בקרינה (רדיותרפיה) – טיפול כזה שניתן לאזור האשכים עלול לפגוע באיכות הזרע ולעיתים לגרום אף להפסקת ייצור זרע זמנית או קבועה. חומרת הפגיעה תלויה במיקום המדויק של ההקרנה ובמינון הקרינה.

טמלבד הטיפולים הללו שעלולים לפגוע בייצור הזרע, יש גם טיפולים ניתוחיים, כגון כריתת ערמונית או כריתת אשכים, שפוגעים ישירות באיברי הפוריות וממילא גורמים לפגיעה קשה ואף לעקרות.

יהתייחסות לפגיעה במערכת הובלת הזרע עקב כריתת הערמונית תובא להלן, עמ' 105.

יאהתייחסות לכריתת אשכים תובא להלן, עמ' 107.

יבסרטן ופוריות הגבר – הלכות

יגא. מי שניזוק באשכיו מחמת הקרנות ולכן אינו יכול להוליד יותר, או שעבר טיפולים כימותרפיים ועקב כך איבד את יכולת ההולדה שלו, אינו נחשב לפצוע דכא, ומותר לו לבוא בקהל. כיוון שהסירוס בא עקב חולי, הוא נחשב כפצוע דכא בידי שמיים שמותר לבוא בקהל, וכן כיוון שאין ניכר שום שינוי באיברי ההולדה, וכן כיוון שהפגיעה בפוריות היא עקיפה, וכל שכן אם הפגיעה בפוריות היא זמנית.

ידב. כהן שעבר הקרנות או כימותרפיה ועקב כך איבד את יכולת ההולדה שלו, עדיין אסור בכל ההגבלות המוטלות על הכהנים, כגון איסור לשאת גיורת. אף על פי שכהן פצוע דכא מותר לשאת גיורת, כהן שעבר הקרנות או כימותרפיה אינו נחשב לפצוע דכא, כפי שנכתב בהלכה הקודמת.

טוהתייחסות הלכתית לכריתת האשכים עקב מחלה, תובא להלן, עמ' 109-108.

טזהתייחסות הלכתית לכריתת הערמונית עקב מחלה, תובא להלן, פרק צג – 'בעיות בערמונית ודרכי הטיפול בה', עמ' 159-157.

יזהתייחסות לשאלה האם צריך לספר בשידוכים על מחלת הסרטן ועל טיפולים לריפויה, הובאה לעיל בכרך הראשון, פרק ב – 'גילוי והסתרת מידע רפואי בשידוכים', עמ' 30, הלכה נז.

יחשימור פוריות אצל גברים

יטשימור פוריות אצל גברים ובני נוער לאחר גיל ההתבגרות נעשה באמצעות מתן זרע והקפאתו לפני ביצוע הטיפולים.

כנכון להיום עדיין אין פתרון מעשי לשימור פוריות אצל ילדים לפני תחילת גיל ההתבגרות, כיוון שאין להם עדיין ייצור זרע, אולם יש שתי אפשרויות שנמצאות בשלבי מחקר:

כא• אפשרות אחת היא נטילת רִקמת אשך שמכילה תאים ראשוניים שמהם יתפתחו תאי הזרע בעתיד והקפאתה. מטרת המחקר היא לאפשר בהמשך את הבשלתם בתנאי מעבדה עד לשלב של תאי זרע בשלים, ובעת הצורך לבצע בעזרתם הפריה חוץ גופית. הסבר על הפריה חוץ גופית הובא לעיל בכרך השני, פרק מט – 'הפריה חוץ גופית (IVF)', מעמ' 323 ואילך.

כב• אפשרות שנייה היא הוצאת רקמת אשך והקפאתה, לשם השתלתה בשלב מאוחר יותר בגופו של הילד, כשיגיע לבגרות. פירוט והרחבה יובאו להלן, פרק צד – 'ניתוחים באיברי המין הגבריים', עמ' 166.

כגאף על פי ששתי האפשרויות הללו עדיין אינן מעשיות, כיוון שהפיכת תאים ראשוניים לתאי זרע בשלים נמצאת עדיין בשלבי מחקר בלבד, וגם השתלת רקמת אשכים נמצאת כיום בשלבים מוקדמים עוד יותר מבחינה מחקרית, בכל זאת אפשר כיום לקחת רקמת אשך ולהקפיאה כדי לאפשר את השימוש בה אם וכאשר האפשרויות הללו תהיינה מעשיות.

כדהלכות

כההתייחסות לחשיבות הגדולה שיש בשימור פוריות הובאה לעיל, פרק פז – 'אונקולוגיה – סרטן אצל נשים', עמ' 70-69.

כומבחינה הלכתית יש שני הבדלים עיקריים בשימור פוריות אצל גברים לעומת שימור פוריות אצל נשים, אחד לקולא ואחד לחומרא. מצד אחד, איש מצוּוֶה על פרייה ורבייה, וייתכן ששימור הפוריות אצלו הוא גם חלק מחיובו בקיום פרייה ורבייה. מצד שני – בשימור פוריות אצל איש יש להתייחס לשאלה החמורה של הוצאת זרע לבטלה.

כזג. חולה במחלה ממארת, שלשם הטיפול בה נדרש לעבור הקרנה או טיפול כימותרפי, ויש חשש סביר שפוריותו תיפגע, מותר לו להוציא זרע קודם הטיפול המעקר, על מנת שיוכל להשתמש בו לאחר שיבריא, כדי להביא צאצאים לעולם על ידי הזרעה מלאכותית או הפריה חוץ גופית באשתו.

כחד. יש שכתבו לחלק בין אדם נשוי לרווק או פנוי, שלאדם נשוי מותר להקפיא זרע כיוון שהוא כבר חייב בפרייה ורבייה, אך לרווק או לפנוי הדבר אסור, שכן לשיטתם, כיוון שאין לו אישה עדיין, אין הוא מחויב בפועל במצוות פרייה ורבייה, וכיוון שעקב מצבו הרפואי והפגיעה האפשרית בפוריותו סיכוייו להינשא בעתיד נמוכים, יש חשש רב שהוצאת הזרע תהיה לשווא. אך למעשה, אם קיים חשש לפגיעה חמורה בפוריות בעקבות הטיפולים, יש להכריע שגם לרווק ולפנוי מותר להקפיא זרע, שכן חיוב פרייה ורבייה בעיקרו חל גם על רווק שמחויב לשאת אישה ולהוליד ילדים, והוצאת הזרע נעשית בשביל הולדה, ולכן אין זה גדר זרע לבטלה.

כטה. מותר לבצע ביופסיה באשך של ילד קטן שטרם הגיע לבגרות, כדי להקפיא רקמות אשך במטרה לנסות להפיק זרע מהרקמה לאחר שיבריא, וכדי לתת לו אפשרות להוליד בעתיד.

ל"וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי" (דברים ז, טו) – זה רעיון, דאמר רבי אליעזר: "וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ" (דברים כח, מח) – זה רעיון. ירושלמי, שבת פרק יד, הלכה ג

לאזה רעיון – שכל החולאים תלויים בהרהורים רעים כפחד האויב וכיוצא מהנזקים שלא יצאו ממנו עד מותו. הרב דוד פרנקל, קרבן העדה, שם

לבזה רעיון – זו היא המחשבה המועלת והדאגה אשר אדם משים על לבו הרבה. הרב משה מרגלית, פני משה, שם

לגלכן אין ספק כי בזמנים האלו ראוי לחפש היטב על רפואת הנפש ולהקדימה על רפואת הגוף. הוא שאמר דוד המלך עליו השלום: "אֲנִי אָמַרְתִּי ה' חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ" (תהלים מא, ה). פירוש, אני בחליי הייתי מתפלל על רפואת נפשי ועליה היא השתדלותי, לא על רפואת הגוף... וכן אין ספק אצלי שחליי הנפש סיבה לחליי הגוף, וכי לא יתרפא הגוף מבלי הירפא הנפש... הרב ניסים בן ראובן (הר"ן), דרשות רבנו ניסים, הדרוש הששי, דיבור המתחיל 'ולפעמים'

לדו. מלבד ההיתר העיקרי של מתן אפשרות לקיום מצוות פרייה ורבייה, יש להוסיף גם סיבה רפואית של תמיכה פסיכולוגית בחולה, כדי שיוכל להירפא ממחלתו. פשוט וידוע, וגם אומת במחקרים רפואיים רבים, שהרצון של החולה להתרפא ממחלתו יכול להשפיע השפעה משמעותית ומכרעת על סיכויי החלמתו. בחור רווק שניגש לטיפולי הקרנה וטיפולים כימותרפיים כדי להתגבר על מחלת הסרטן, עלול להתייאש מעצם המחשבה שעל ידי טיפולים כאלה יאבד את פוריותו, ועקב כך לא יוכל להינשא ולא יוכל להקים משפחה. מחשבות שליליות קשות כאלה על החיים עלולות לצמצם מאוד את סיכויי החלמתו של הבחור החולה. לעומת זאת, אם הבחור הרווק יקפיא זרע ויֵדע שעל ידי כך יש לו סיכוי סביר להינשא ולהקים משפחה, ולחיות חיים טובים ונורמליים לאחר שיירפא ממחלתו – הידיעה הזאת עצמה עשויה לעודד את רוחו, ולעזור לו לגייס את כל רצונו וכוחותיו הנפשיים והמעשיים כדי להתגבר על המחלה, כיוון שירגיש שיש טעם לחייו ודבר זה יחזק מאוד את רצונו להירפא. מבחינה זו אפשר לומר ללא גוזמה, שההסתמכות על הדעה המתירה להקפיא זרע לרווק עשויה גם להציל את חייו של החולה. לכן יש להדריך את הרווק החולה להקפיא זרע על מנת שיוכל לשאת אישה ולקיים מצות פרייה ורבייה, וכך גם לתת לו אפשרות ריפוי טובה יותר.

להז. יש להשתדל לשמר את הפוריות באופן מיטבי, לא רק כדי לצאת ידי חובה וכדי לומר שנשמרה אפשרות לפוריות, אלא באופן הראוי ביותר מבחינה מעשית, עד כמה שהמצב הבריאותי מאפשר זאת. כדאי להקפיא כמות גדולה של זרע כדי לחזור לחיים רגילים, ולנסות לאפשר הולדת ילדים רבים. ההמלצה היא גם להקפיא את הזרע במקומות שונים, כך שאם חלילה תקרה תקלה במקום אחד, יהיה זרע במקום אחר, מוגן ובטוח.

לוהתייחסויות לאופנים השונים של נתינת זרע ולעדיפויות ההלכתיות והמעשיות שלהן הובאו לעיל בכרך השני, פרק מ – 'בדיקת זרע', בפִּסקה 'שיטות לאיסוף זרע לצורך בדיקתו', עמ' 204–209. התייחסות לאופן נתינת הזרע אצל רווק או פנוי, הובאה שם, עמ' 212, הלכה לט.

לזח. כמובן, הקפאת זרע כזאת חייבת להתבצע בפיקוח הלכתי מסודר, כדי למנוע טעויות וכדי להבטיח בוודאות ובבירור שזהו זרעו של אותו אדם שמסר אותו. השגחה כזאת מבטיחה מניעת טעויות אנוש קריטיות במצבים רגישים כאלה.

לחהתייחסות לשימוש בזרעו של אדם שהקפיא זרע ונפטר להפריית אלמנתו או אישה אחרת, הובאה לעיל בכרך השני, פרק מח – 'הזרעה מלאכותית (IUI)', עמ' 318–322.

לטמחלות סרטן מיוחדות לגברים

מסרטן הערמונית (Prostate Cancer)

מאהפִּסקה שלפנינו עוסקת בגידולים ממאירים של הערמונית. התייחסות לבעיות אחרות בערמונית, ובכלל זה מבוא אנטומי של הערמונית, תובא להלן, פרק צג – 'בעיות בערמונית ודרכי הטיפול בהן', מעמ' 154 ואילך.

מבסרטן הערמונית הוא סוג הסרטן הנפוץ ביותר אצל גברים. בניגוד למחלות סרטן אחרות, הימצאות של תאים סרטניים בערמונית נחשבת למצב שכיח, ולמעשה לכשליש מהגברים מעל גיל חמישים, ולרוב המוחלט של גברים מעל גיל שמונים, יש תאים סרטניים בערמונית. אומנם תאים אלו מתפתחים בדרך כלל באיטיות רבה מאוד, ולכן פעמים רבות הגידול אינו גורם לתסמינים.

מגגורמי סיכון – גיל – כ-75% ממקרי סרטן הערמונית מאובחנים אצל גברים למעלה מגיל 65 ; היסטוריה משפחתית – סרטן הערמונית לרוב אינו תורשתי אך כ-5%–10% מכלל המקרים הם תורשתיים; תזונה – יש מחקרים שמעידים על קשר בין תזונה שאינה בריאה לבין סרטן הערמונית, אולם הקשר אינו ברור דיו.

מדאבחון וגילוי – כאמור לעיל, פעמים רבות הימצאות של תאים סרטניים בערמונית אינה גורמת לתסמינים כלשהם, אלא רק כאשר הגידול גדל ומפעיל לחץ על צינור השופכה. במקרים כאלה התסמינים יהיו זהים לתסמינים של גידול שפיר בערמונית. פירוט התסמינים של גידולים שפירים בערמונית יובא להלן, פרק צג – 'בעיות בערמונית ודרכי הטיפול בהן', עמ' 155.

מהקיימות שתי בדיקות עיקריות לאבחון ראשוני של סרטן הערמונית. האחת היא בדיקת אצבע רקטלית, דהיינו הרופא מכניס את אצבעו אל פי הטבעת. גדילה שפירה של הערמונית היא גמישה וחלקה, אך גידול סרטני הוא בדרך כלל קשה וגבשושי למגע. הבדיקה לא אמורה לכאוב, גם כשהגדילה היא שפירה וגם במקרים של סרטן.

מוהבדיקה השנייה היא בדיקת דם לרמות של PSA (Prostate Specific Antigen) – אנטיגן סגולי של הערמונית. מדובר בחלבון שמיוצר בערמונית ורמות גבוהות שלו עשויות להצביע על סרטן הערמונית. אולם בשימוש בבדיקה הזאת כבדיקת סקר כללית יש שני חסרונות – האחד, הבדיקה אינה יכולה לנבא האם מדובר בסרטן איטי או בהתפרצות אלימה. השני, טווח הערכים הנורמלי אינו ברור דיו, ויש גורמים נוספים שמשפיעים על רמת החלבון.

מזבדיקות מתקדמות יותר לגילוי הן אולטרה-סאונד טרנס-רקטלי, דהיינו דרך פי הטבעת, ולקיחת ביופסיה מהערמונית ובדיקתה במעבדה.

מחטיפול – כפי שנכתב לעיל, לרוב המחלה מתפתחת לאט מאוד. לכן כאשר מדובר בגידול קטן שמתפתח באיטיות רבה, אפשר לעיתים להסתפק במעקב צמוד כדי לוודא שהגידול אינו מתפשט, כֵּיוון שטיפול ממשי עלול לגרום לתופעות לוואי לא רצויות, שיפגעו באיכות החיים של המטופל, כגון פגיעה בשליטה במתן שתן או אין אונות. יש שתי אפשרויות למעקב – האחת פסיבית והשנייה אקטיבית, וההבדל ביניהן הוא תכיפות הבדיקות והיקפן.

מטכאשר המחלה נמצאת בשלב מתקדם יותר, מקובל לטפל בניתוח להסרת הערמונית או בהקרנות לערמונית. לעיתים יתווסף גם טיפול הורמונלי. ניתוח להסרת הערמונית יכול להתבצע באמצעות לפרוסקופיה, בדרך כלל בסיוע רובוט.

נבנוסף לכך יש כמה טיפולים ניסיוניים לטיפול בסרטן הערמונית, כגון קריותרפיה – הקפאה של התאים הסרטניים, וכן אולטרה-סאונד ממוקד כנגד התאים הסרטניים.

נאכשמדובר בסרטן בשלב מתקדם שכבר שלח גרורות, הטיפול העיקרי הוא הטיפול ההורמונלי, שנועד לשלוט על קצב התפשטות המחלה ולהקל את התסמינים. אם הטיפול ההורמונלי אינו משפיע, יש לשקול טיפול כימותרפי. במצב כזה כריתת הערמונית או הקרנות אינן יעילות, אולם לעיתים במקרים של תסמינים מסוימים, יוצע טיפול בהקרנה כדי להקל על התסמינים.

נבהתייחסות הלכתית להסרת הערמונית תובא להלן, פרק צג – 'בעיות בערמונית ודרכי הטיפול בהן', עמ' 159-157.

נגהתייחסות הלכתית לכריתת האשכים עקב מחלה תובא להלן, עמ' 109-108.

נדסרטן האשכים (Testicular Cancer)

נהגידול ממאיר באשך שמופיע כנפיחות בשק האשכים. מדובר בסרטן נדיר, אך שכיחותו עולה בשנים האחרונות. בניגוד לרוב סוגי הסרטן, מחלה זו נפוצה בעיקר בגילאים צעירים יותר, בין גיל עשרים לארבעים וחמש. מקורם של הגידולים הנפוצים באשך הוא בתאי הנבט. מבחינים בין כמה סוגים של גידולים באשך בהתאם למאפיינים פתולוגיים וביולוגיים.

נוגורמי סיכון – הגורם לסרטן האשכים אינו ידוע, אולם ידועים כמה גורמי סיכון: אשך טמיר שלא ירד בשנה הראשונה לחיי התינוק, בטבעיות או בניתוח; היסטוריה משפחתית; כמו כן, נמצא כי סרטן האשכים נפוץ יותר בקרב גברים לבנים ובקרב גברים מהשכבות האמידות, הסיבה לכך אינה ברורה.

נזיש לציין, כי על אף התפיסה הרווחת בציבור, לא נמצא קשר בין פציעות באשכים לבין סרטן האשכים. גם אמבטיות חמות וניתוח לקשירת צינור הזרע לא נמצאו כמעלים את הסיכון ללקות במחלה.

נחאבחון וגילוי – התסמין הנפוץ ביותר של סרטן האשכים הוא נפיחות בשק האשכים. לרוב מדובר בנפיחות לא כואבת, אולם לעיתים מופיע כאב בבטן התחתונה או באשך הנגוע. סרטן האשכים עשוי ליצור תחושה של אשך 'כבד' ולגרום לו להיות נפוח ורגיש. אשך בריא הוא עגלגל, רך, חלק, ואפשר לחוש מאחוריו את המבנה הנפרד של יותרת האשך. שינויים במבנה זה אינם בהכרח סרטניים. ציסטה או נפיחות שפירה ולא מזיקה ביותרת האשך הן תופעות שכיחות. במקרים נדירים ביותר עשויים גושים באשכים עצמם להיות שפירים. עם זאת, נפיחויות כאלה יכולות לרמז על סרטן באזור, לכן בכל מקרה של נפיחות מומלץ לפנות לרופא. לעיתים רחוקות עשויות הפטמות להיות רגישות בשל הורמון שמייצרים סוגים מסוימים של סרטן האשכים. יש מקרים שבהם סרטן האשכים מתחיל ליצור תסמינים, כגון כאב גב, כאב בטן או שיעול, כתוצאה מהתפשטות תאי סרטן לאזורים אחרים בגוף.

נטאפשר לטפל בפשטות יחסית בסרטן אשכים שמאובחן בשלב מוקדם. בכל מקרה של נפיחות יש לפנות לרופא.

סהאבחון הראשוני מתבצע באמצעות בדיקה ידנית על ידי רופא המשפחה, שמפנה במקרה הצורך לרופא מומחה, בדרך כלל אורולוג, לבדיקות נוספות ולטיפול.

סאמלבד הבדיקה הידנית, הרופא המומחה מפנה בדרך כלל לבדיקות נוספות:

סב• בדיקות דם לרמות של חלבון עוברי אלפא (AFP – Alpha Feto Protein), הורמון גונדוטרופיני שלייתי אנושי (Beta-hCG – Beta Human Chorionic Gonadotropin), והאנזים לקטאט דהידרוגנז (LDH – Lactate Dehydrogenase). רמות גבוהות מצביעות על חשד לסרטן האשכים.

סג• בדיקת אולטרה-סאונד שמאפשרת להבדיל בין גוש תוך אשכי – לרוב סרטני, לבין גוש חוץ אשכי – על פי רוב לא סרטני. הבדיקה אינה מדויקת לקביעת השלב הקליני של המחלה, אך משמשת כלי מצוין לאבחנה מבדלת.

סדלעיתים, כאשר קיים ספק באבחנה, מתבצעת ביופסיה תוך כדי ביצוע הטיפול הניתוחי, שיפורט להלן. סרטן בשני האשכים במקביל הוא נדיר למדי. למרות זאת, הרופאים מבקשים לעיתים לבצע ביופסיה באשך הבריא כדי לוודא שאין בו תאים סרטניים.

סהלאחר שאומת החשד לגידול מבצעים גם בדיקת CT לחלל הבטן, החזה והאגן, כדי לבדוק האם יש גרורות כתוצאה מהתפשטות המחלה.

סוטיפול – הטיפול המקובל בסרטן האשכים הוא ניתוח לכריתת האשך הממאיר. כאשר מדובר במחלה מקומית בשלב הראשוני, מקובל בדרך כלל להסתפק, לאחר הניתוח, במעקב שכולל בדיקה גופנית, בדיקות דם וצילום חזה פעם בחודש, וכן בדיקת CT אחת לשלושה חודשים. כל זה במשך השנתיים הראשונות, שבהן הסיכון להישנות המחלה גבוה. בסוגים מסוימים של סרטן האשכים יש לבצע טיפולים נוספים, כגון הסרה של בלוטות הלימפה, כימותרפיה והקרנות, למניעת הישנות המחלה. בחירת הטיפול תלויה גם ברמת החשש להישנות המחלה. כאשר מדובר בשלבים מתקדמים יותר של המחלה, חובה להוסיף לכריתת האשך גם כימותרפיה, כדי להשמיד את שאריות הגידול. במקרים שבהם הטיפול הכימותרפי הסטנדרטי נכשל או במקרים של הישנות המחלה, אפשר להשיג ריפוי באמצעות טיפול כימותרפי במינונים גבוהים מאוד, בשילוב עם השתלת מֵח עצם . שימוש בהקרנות אפשרי כשמדובר בגרורות קטנות שמוגבלות לאזור מסוים. חשוב לציין את אחוז הריפוי הגבוה יחסית שיש למחלה גם כשמדובר בשלבים מתקדמים שלה.

סזהסרה של אשך אחד אינה משפיעה על היכולת לקיים יחסי אישות או על הפוריות. יש אפשרות לשחזר את הצורה החיצונית של האשכים על ידי החדרת אשך מלאכותי לתוך כיס האשכים.

סחהלכות

סטכל פיסול שאמרו בענין זה, כשלא היה בידי שמיים, כגון שכרתו אדם או הכהו קוץ וכיוצא בדברים אלו. אבל אם נולד כְּרוּת שָׁפְכָה או פצוע דכא, או שנולד בלא ביצים, או שחלה מחמת גופו ובטלו ממנו איברים אלו, או שנולד בהם שחין והמסה אותו או כרתן, הרי זה כשר לבוא בקהל, שכל אלו בידי שמיים, להרמב"ם. אבל לרש"י והרא"ש לא מקרי בידי שמיים אלא על ידי רעמים וברד או ממעי אמו, אבל על ידי חולי חשיב בידי אדם ופסול. שלחן ערוך, אבן העזר, הלכות פריה ורבייה, סימן ה, י

עמכל הלין נראה להלכה דעל ידי חולי הוי בידי שמיים דלא כהרא"ש בפסקיו, דסברת יחיד היא כנגד כל הני רבוותא.

עאהרב יואל סירקיס, בית חדש, שם

עבבאחד שנפל למשכב בחולי גדול על ידי שנולד לו מכה בביצה הימנית והגיע עד שערי מוות, וחתכו הרופאים ביצה הימנית שלו, ועמד השואל ושאל אם צריך לגרש את אשתו... אבל לפי עניות דעתי לחדש דכל שנעשה בידי אדם מחמת פיקוח נפשו, לא מקרי בזה פצוע דכא ולא מיפסיל כלל... הכא נמי, בנידון דידן, כיוון דהרופאים חתכו מחמת סכנה, ונעשה פצוע דכא בהיתר, פצוע כזה לא אסרה התורה לבוא בקהל. הרב יואב יהושע וינגרטן, שו"ת חלקת יואב, אבן העזר, סימן ג

עגט. מי שחלה בסרטן האשכים, מותר לכרות אותם לצורך ריפויו, כיוון שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש. כֵּיוון שהכריתה נעשית בהיתר, יש לסמוך על הפוסקים שהחשיבו אדם שנפגע פגיעה כזאת כפצוע דכא בידי שמיים, והוא מותר לבוא בקהל. הלכה זו נכונה בכל כריתת אשך או כריתת אשכים לצורך פיקוח נפש.

עדי. גם כאשר המחלה נמצאת בדרגה חמורה כזאת שלדברי הרופאים אי אפשר לרפא את האדם החולה, ומטרת הכריתה היא רק להקל על ייסוריו, בכל זאת כריתת האשכים מותרת, כיוון שאף בשביל הסרת ייסורים מותר לנתח חולה שנמצא בסכנה, וגם מסתבר שהקלת הייסורים יכולה להאריך את חיי האדם, ואפילו במעט.

עההתייחסות לקבורת איברים שנכרתו הובאה לעיל, פרק פב – 'כריתת רחם ותחליפיה', עמ' 33, הלכה ט.

עוהתייחסות להשתלת אשכים תובא להלן, פרק צד – 'ניתוחים באיברי המין הגבריים', עמ' 171-165.

עזסרטן הפין

עחמדובר בסרטן נדיר למדי, שמופיע בעיקר מעל גיל חמישים, ושכיחותו נמוכה עוד יותר בקרב גברים שנימולו מיד לאחר לידתם.

עטגורמי סיכון – הידבקות בנגיף האיידס (HIV) או בנגיף הפפילומה (HPV); עישון ומצבים של דלקת או חבלה באיבר המין.

פאבחון נעשה על ידי נטילת ביופסיה מאזורים בפין שחשודים כנגועים.

פאטיפול – ניתוח להסרת הגידול, לעיתים בשילוב של הקרנות וכימותרפיה.

פבפאה נוכרית לאיש

פגיא. גבר שחלה בסרטן ושערותיו נשרו מחמת טיפולים, רשאי לחבוש פאה נוכרית שמיועדת לגברים, והוא אינו עובר בכך על איסור 'לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה'. הטעם – אם אין כוונתו של האיש לנוי או להידמות לנשים, אלא למנוע בושה או הפסד, או שהדבר מפריע לו לקבל משרה ציבורית – מותר, ואין בזה גדר של 'לא ילבש'. כל האיסור הוא רק אם האיש מסתפר כדרך הנשים, אך אם לבש פאה שעשויה כתספורת גבר – מותר.

פדיב. אדם שהולך עם פאה נוכרית בכל זאת מחויב לכסות את ראשו, בכובע או בכיפה, על גבי הפאה, משום מראית עין.

פהיג. פאה נוכרית לאיש חוצצת לעניין תפילין, אפילו אם רק הרצועה מונחת על הפאה. לכן, אם הוא בוש לגלות ראשו בבית הכנסת, יש מי שהורה שיניח שם תפילין של ראש ללא ברכה, וכשיבוא לביתו יסיר את הפאה ויניח תפילין בברכה.