מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ג; שתי סבות 30
אעלינו לחלק ב"שתי סבות" בין מקום שהסבה השניה באה מגוף הענין ובין מקום שהיא באה רק בתור חדוש, דבאופן הראשון יותר מסתבר לומר שהיא ג"כ סבה חיובית, ובאופן השני יותר קרוב לומר שהיא רק בשלילה, כלומר, דהחידוש הוא שהעדרה מבטל את התוצאות.
בומצאתי לאחד מגדולי האחרונים שכבר הרגיש בדבר, אע"פ שלא עמד על היסוד ההגיוני שבזה: הגאון רמ"ש הכהן זצ"ל בספרו "אור שמח" שם תירץ את הקושיא הידועה על הרמב"ם, שסותר את עצמו במחלוקת: אי קדשים קלים ממון בעלים המה או לא, והוא פוסק (בפ"ח מהל' נזקי ממון הלכה ב') דשלמים שהזיקו גובה מבשרם, והוא כר' יוסי הגלילי, דשלמים ממון בעלים הן, ובכ"ז פוסק (בפ"ב מהל' גניבה הלכה א') דהגונב קדשים מבית בעלים בין ק"ק ובין ק"ק הרי זה פטור מכפל וכן פוסק (בפ"ד מהל' מעילה הלכה ח') דהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום, שכ"ז מורה דלא כר' יוסי?
גומתרץ כך, דבאמת אנו מוצאים ציור שכזה גם במעשר שני שהוא ממון גבוה ואינו יכול ליתן במתנה ולא לקדש את האשה, כמבואר בקדושין (ד' נ"ד ע"ב) וברמב"ם (בפרק ג' מהל' מע"ש הלכה י"ז), ואפ"ה במצה ואתרוג, דבעינן נמי לכם, אנו אומרים כיון דיש לו היתר אכילה מקרי שפיר לכם, ומה הוא ההבדל? משום דלענין קדושין, מכירה ומתנה מה שבעינן שיהיה שלו הוא בתור סבה חיובית, מפני שזה בא בגוף הענין, דאי אפשר לו לאדם לעשות העתקה מרשות לרשות רק מה שהוא שלו ממש. אבל, התם, במצה ואתרוג אין זה מגוף הענין, דמה לקיום המצוה במצה ואתרוג עם הבעלים, אלא דשם הוא בא באופן שלילי, כלומר, דהשלילה מה שאינו שלו הוא מעכב את הדבר ומעשר שני אי אפשר להכניסו בסוג שלו אחרי דהוא ממון גבוה, אבל מאידך גיסא אי אפשר להכניס זאת ג"כ בסוג שאינו שלו, מאחרי דס"ס כל ההנאה שבדבר שייכת לו, וע"כ, אם כי לענין מכירה ומתנה לא הוי בכלל "לכם", נחשב שפיר בתור "לכם" לענין לצאת בו מצות מצה ואתרוג, וכך הוא הדבר בק"ק דאעפ"י דממון גבוה הוא, אבל ס"ס האכילה, וכל ההשתמשות בזה, שייכת רק לו, והלכך לענין מכירה או לענין גניבה, שמסברא לא יכול למכור רק מה שהוא שלו, וכן כל חיוב דגנבה הוא מה שגונב של הבעלים, שם בא הכל בתור סבה חיובית, לא כן לענין תם שהזיק, דבאמת, כיון דמשלם מגופו של שור מאי איכפת לן אם אינו שלו, ורק מגזה"כ אנחנו ממעטין שור של הפקר, שם הוא להיפך, דהאינו שלו היא סבה שלילית לבטל את תוצאות הדברים, וכאמור שק"ק אינו בכלל שלו אם ממון גבוה הוא, אבל ג"כ שאינו בכלל של "אינו שלו".
דואפשר להטעים את ההנחה הזו עפ"י הכלל של "כל דבר שהוא חידוש אין לך בו אלא חדושו", וג"כ בכ"מ שיש להסתפק אם הוא בא בתור סבה חיובית או בתור סבה שלילית, עלינו לומר אין לך בו אלא חדושו, וכל מה שאנו יכולים להקטין את החידוש עלינו להקטינו, וזוהי גופא הקטנת החידוש לומר שלא באה בתור סבה חיובית אלא בתור סבה שלילית.
הוזהו מחזק ג"כ מה שאמרנו מקודם, דאע"פ שאמרינן לענין פיגול "כהרצאת כשר כך הרצאת פסול, מה הרצאת כשר עד שקרבו כל מתיריו אף הרצאת פסול עד שקרבו כל מתיריו", בכ"ז אינן שוין לגמרי, דבהרצאת כשר הנה המתירים באים בתור סבות חיוביות שהם הם גורמי ההיתר וההרצאה, אבל בהרצאת פסול הנה להיפך, שאי-הקרבת המתירים הוא סבה לבטל את הפיגול, וההבדל הוא בזה, מפני שבהרצאת כשר העבודות הן מגוף הענין, אבל בפיגול הן באות רק בתור חידוש ואין לך בו אלא חידושו.