מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ג; שתי סבות 31
אמסובב שבסבתו משתתפים שני אישים בבת אחת, ג"כ יש לפעמים ששניהם גורמים בשוה, ויש לפעמים שרק האחד הוא פועל באופן חיובי, והשני אם כי אנו זקוקים גם לו, הוא פועל רק ע"י שלילה, במה שמבטל רצונו מפני רצון השני.
בדוגמא לדבר: ההבדל בין קנינים ובין קדושין, שבשניהם בעינן הרצון של שני אישים, בקנינים דעת המוכר ודעת הקונה, ובקדושין דעת הבעל והאשה, ובכל זאת יבדלו בזה, דבקנינים בעינן הרצון של שניהם בחיוב, ששניהם ירצו בהתהוות הקנין, ובקדושין העיקר הוא רצונו, ובמה שנוגע לרצונה הוא רק בשלילה, שתבטל את רצונה ותשוי את עצמה כהפקר, כמו שאומר הר"ן בנדרים (כ"ט ע"א), והמקור הוא מלשון התורה גופא "כי יקח אישה אשה" ולא כתיב "כי תלקח אשה לאיש".
גאבל עכ"פ גם בקדושין אנו זקוקים לרצונה בתור עצם הקדושין, אלא שלא בעינן רצון לעצם הקדושין, אלא סגי ברצון לבטול רצונה, אבל יש לפעמים ג"כ שבעינן רק רצון מצד האחד ומצד השני לא בעינן רצון כלל לחלות הדבר, אלא רק שלא יהיה רצון כנגד.
דדוגמא לדבר: גט, שאפילו לפי תקנת ר"ג שלא יוכל לגרשה בע"כ, בכ"ז זה לא דמי לקדושין, דבעינן ג"כ רק בטול רצונה, משום דשם, בקדושין בטול רצונה גופא זהו בכלל רצון, משא"כ בגירושין אפילו לאחר תקנת ר"ג הנה רק אי רצונה המפורש זהו המעכב.
הוראי' לדבר, דבקדושין אמרינן מילי לא מימסרי לשליח, לפי פסק הקדוש מרדו"ש, והעושה שליח לקדש אשה אינו יכול למסור זאת לשליח אחר "ואע"ג דגבי גם קי"ל שליח עושה שליח ולא הוי מילי? לא דמי, דגבי אשה מיגרשה בע"כ ומיד כשהגיע הגט לידי השליח הרי היא כאילו מתגרשת לכך לא הוי מילי, שהרי השליח יכול לגרשה בע"כ דיד השליח כיד הבעל, אבל שליח של קדושין, אם לא תאבה האשה אינה מקודשת, הלכך הו"ל מילי" (ועי' ברמ"א באה"ע סי' ל"ה), ואי אפשר להקשות, דא"כ עכשיו לפי תקנת חר"ג גם שליח של גט לא יוכל לעשות שליח אחר במקומו? משום ההבדל הזה, דבקדושין גם הרצון שלה משמש בתור סבה, אם כי לא בעינן רצון לעצם הקדושין אלא רצון לבטול הרצון, משא"כ בגירושין דרצונה לא משמש כלל בתור סבה, אלא להיפך דהבעל כרחה הוא סבה לעכוב.