מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ג; שתי סבות 36
אועכשיו עלינו לחזור ל"שתי סבות" כשהן בבחינת "זה וזה גורם", שגם שם נופל הספק, אם כל סבה כשהיא לעצמה איננה פועלת כלום לא דבר ולא חצי דבר, ורק ההצטרפות של שתי הסבות פועלת, או אפשר דכל סבה פועלת חצי דבר וע"י ההצטרפות של שתיהן יצא הדבר.
בואנו מוצאים בזה מחלוקת בכמה מקומות במשנה ובגמרא גופא.
גלמשל, המחלוקת במנחות (מ"ז א') לענין כבשי עצרת ששחיטתם וזריקתם ביחד מקדשים את הלחם, ואי שחט לשמם וזרק דמם שלא לשמם סובר ר' אלעזר "קדוש ואינו קדוש" ור' שמעון סובר "לעולם אינו קדוש, עד שישחוט לשמן ויזרוק דמן לשמן", והדבר ברור שר' שמעון סובר, דסבה אחת בלי שניה אינה פועלת אפילו חצי דבר, ור' אלעזר סובר דעכ"פ חצי דבר פועלת כל סבה, אלא שבעינן שתי הסבות כדי להוציא את כל הדבר.
דוביבמות (ק"ד ב') לענין חליצה ורקיקה, שגם בזה יש שתי סבות, ואי רקקה ולא חלצה מדמה הגמרא זה להמחלוקת של כבשי עצרת הנ"ל.
הובזבחים, (ק"ע ע"א) לענין קומץ ולבונה המתירים שניהם את השיריים, אנו מספקינן "קומץ, מהו שיתיר כנגדו בשיריים מישרא שרי או קלושי מיקליש" ועי' רש"י ותוס' שם.
וובנדרים, (ס"ח ע"א) לענין בעל וארוס דמפירין נדריה, מספקינן "אי בעל מיגז גייז או אקלישי מיקליש", ומובן דגם זה ספק בשתי סבות שהן בבחינת זה וזה גורם, אי כל אחת פועלת חצי דבר, או לא פועלת כלום.
זומובן, שאין מדמים בזה מילתא למילתא, אף, שכאמור, מדמה הגמרא חליצה ורקיקה לשחיטה וזריקה בכבשי עצרת.
חוכך אנו מוצאים במס' פרה (פ"ד משנה ד') והובא בתוס' חולין (כ"ט ע"ב) דפרה מטמאה בגדים בשחיטה לבד אם היתה השחיטה בהכשר אף שהיה פסול אח"כ בהזאה.
טולענין גר שמל ולא טבל אף שאמרו בע"ז (נ"ז ע"א) דרוקו מדרסו בשוק טהור משמע דזהו רק קולא שהקילו רבנן, אבל לענין שאר דברים אינו ישראל כלל ואי יקדש אשה פשיטא דלא תפסי ביה קדושין אפילו לחומרא, ועי' ברידב"ז ח"ג סי' התקי"ז ותפס זה לדבר פשוט.
יאכן, בגר אפשר שכאן לא שייך כל אותה החקירה, דחקירתנו היא רק בשתי סבות ששתיהן פועלות מסובב אחד, שבאמת קשה שם הציור שכל אחת לא פועלת כלום, כי אם כל אחת היא אפס, הנה משני אפסים ג"כ לא יכול להברא כלום, וע"כ דגם כל אחת כשהיא לעצמה פועלת ג"כ דבר מה, אלא שהספק הוא אם הפעולה של כל אחת היא רק בכח, או שפועלת גם מחצית בפועל ממש, וזהו הציור של "מיגז גייז או מיקלש קליש", אבל בגר הנה להמילה והטבילה, לכל אחת מהן יש מסובב מיוחד, ע"י המילה הוא יצא מכלל עכו"ם, וע"י הטבילה הוא בא לכלל ישראל, כי במה שהוא יוצא מכלל עכו"ם, עדיין לא בא לכלל ישראל, כמו שאמרינן בסנהדרין (נ"ח ע"ב) גבי עבד שיצא מכלל עכו"ם ולכלל ישראל לא בא, והציור הזה יש לנו בגר שמל ולא טבל, שאותם הדינים שיש בעכו"ם כבר אין בו, ובשביל כך - רוקו ומדרסו טהור, ועי' ברידב"ז הנ"ל, שמסיק שגם מגעו ביין מותר, דכל זה הם תוצאות מצד העכו"ם, אבל ס"ס כיון דעדיין לא נעשה ישראל הנה כל הדינים המסתעפים באופן חיובי מצד קדושת ישראל אין בו אפילו לחומרא.
יאועי' רשב"א יבמות (ע"א ע"א) אהא דאמר שם "ור"ע האי תושב שכיר מאי עביד ליה - וכו' - אלא לאתויי גר שמל ולא טבל", וכתב הרשב"א ע"ז, "קשיה לי, א"כ היינו עכו"ם ואעפ"י שמל הרי הוא כערל דהו"ל כעבד מהול? וליתא, דשאני הכא דמילתו לשם יהודית, ואעפ"י שלא נגמר גירותו, מ"מ כבר התחיל ונכנס קצת בדת יהודית שאינו צריך אלא טבילה", וזה ג"כ כדברינו הנ"ל, דהמילה לשם יהדות פועל עכ"פ שיוצא מכלל עכו"ם אע"פ שעדיין לכלל ישראל לא בא.