מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — א; סבה ומסובב 13
אעד כאן דברנו במושגי הסבה והמסובב במציאות, כלומר, בשני מעשים או במעשה ודין שהאחד משמש להשני בתור סבה, שכאמור צריכה הסבה להיות באיזה רגע קודמת להמסובב, וזהו באמת הסימן לדבר, כלומר, שעל ידי הקדימה אנו מכירים מי מהם הוא בכלל סבה ומי בכלל מסובב, כאשר כן הדבר גם בהופעת הטבע שתמיד ההופעה הסבית קדמה באיזה זמן לההופעה המסובבת, אכן מלבד זה אנו מוצאים בהלכה הרבה סבות שאפשר לקוראן רק בשם סבות עיוניות, כלומר, שבמציאות אמנם באים שניהם, גם הסבה וגם המסובב, בבת אחת מבלי שום קדימה לאחד אף בכל שהוא, אלא שסוף סוף אי אפשר לנו לגשת בעיון אל המסובב מבלי לתפוס מקודם ברעיוננו את הסבה, וכשם שאי אפשר סבה ומסובב באופן מציאותי ברגע אחד, כי אי אפשר סבה ומסובב באופן עיוני שנשיג שניהם בתפיסה אחת.
בודוגמאות לדבר: