מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ד; סבה אריכתא 15
אלפעמים אנו מוצאים בסבה אריכתא מחלוקת מהופכת. כלומר, במקום שכל הדוגמאות שהבאנו, המחלוקת היא: אם רק סוף הסבה פועלת את החלות, וכל מה שקדם לסוף הוא רק הכשר לסבה, יש ג"כ מחלוקת להיפך, אם עיקר החלות בא מהתחלת הסבה וההמשכה שאחרי זה בא רק מעין תנאי בדבר, או דכל המעשה גורם את החלות.
בוציור שכזה הוא בחולין (ס"ט ע"ב) "אתמר, יצא שליש ומכרו לעובד כוכבים וחזר ויצא שליש אחר, רב הונא אמר, קדוש, רבה אמר, אינו קדוש, רב הונא אמר קדוש, קסבר, למפרע קדוש, וכיון דנפק ליה רובא איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא הוי קדוש, ומאי דזבין לאו כלום זבין, רבה אמר, אינו קדוש, קסבר, מכאן ולהבא קדוש, ומאי דזבין שפיר זבין, ואזדו לטעמייהו, דאתמר, יצא שליש דרך דופן ושני שלישי דרך רחם, רב הונא אמר, אינו קדוש, רבה אמר, קדוש, רב הונא אמר אינו קדוש, רב הונא לטעמיה, דאמר למפרע קדוש ורובא קמה ליתא ברחם, רבה אמר קדוש, רבה לטעמיה, דאמר מכאן ולהבא קדוש ורובא דרך רחם נפיק.
גואמנם, את המחלוקת הראשונה, ביצא שליש ומכרו לעכו"ם, היה אפשר להכניס גם במדת "שתי סבות" ולומר דבכל בכור הלא יש שתי סבות, הא') מה שהוא במציאות בכור, והב') מה שהוא פטר רחם, והמחלוקת היא בזה, אם רק הסבה הראשונה גורמת והסבה השניה היא רק מעין תנאי, ובתנאי, הרי יש ג"כ ציור של מעכשיו וזה הגדר "למפרע קדוש", דכיון שס"ס יצא לגמרי בתור פטר רחם, הרי המציאות בעצמה, מה שהוא בכור, מקדשת אותו, ורבה סובר דהן, שתי הסבות הללו ביחד, גורמות, ומאחרי דכל סבה צריכה להיות קודם המסובב, אי אפשר שתעמוד הקדושה לפני יציאת הרוב.
דאבל מה שאומר אחרי כך "ואזדו לטעמייהו, דאתמר יצא שליש דרך דופן ושני שלישי דרך רחם" וכו', ולפ"ז מאי טעמא דרב הונא דאמר, אינו קדוש, הלא גם שם אפשר לומר, כיון דס"ס היה רוב דרך רחם נעשה ממילא קדוש למפרע ע"י המציאות בעצמה שהוא בכור?
הומזה אנו רואים, דאמנם כל המחלוקת סובבת והולכת על המדה של "סבה אריכתא" הנ"ל, כלומר, דאמנם שניהם סוברים דשתי הסבות ביחד הן הגורמות, אלא שהמחלוקת היא בסבה של פטר רחם, שהיא סבה אריכתא מתחילת הלידה עד הסוף, ורבה סובר דהסבה הזו היא דוקא "ישנה מתחילה" והסוף הוא רק בתור תנאי לדבר, ובשביל כך סובר גם ברישא, "כשיצא שליש ומכרו לעכו"ם" דקדוש, וגם בסיפא ב"יצא שליש דרך דופן" דאינו קדוש, וטעם אחד להם דהכל הולך אחרי תחילת הדבר.
ווכשאומר אח"כ "וצריכא, דאי אשמעינן בהא, בהא קאמר רב הונא משום דלקולא, אבל הך דלחומרא אימא מודה ליה לרבה", אין הפירוש רק משום שספוקי מספקא ליה בזה, אלא גם כן שמצד ודאי אפשר לתפוס שיהיה קדוש, גם ברישא וגם בסיפא, אם נתפוס כנ"ל דזהי נכנס במדת "שתי סבות" וכל הסבה דפטר רחם היא רק מעין תנאי כנ"ל.
זולעיל (דף י"ט א') אנו מוצאים מחלוקת ב"הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש" וב"שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש", שרב הונא אמר רב ס"ל באופן הראשון שכשרה, ובאופן השני שטריפה, ורב יהודא אמר רב ס"ל להיפך, שבאופן הראשון טריפה ובאופן השני כשרה, והמחלוקת אם מביטים אנו על רובא דחיותא אי נפקא בשחיטה או לא, או על רובא דסימנים אם נשחטו או לא.
חולכאורה, סברת רב הונא אחת היא בשני הדברים ההלו גם יחד, שהוא מקפיד דוקא על רובא קמא ורובא בתרא לא מעלה ולא מוריד.
טאבל אי אפשר לומר ככה, שהרי אנו מוצאים, שהרמב"ם פוסק (בפ"ד מהל' בכורות הלכה א') כרב הונא הנ"ל, ולענין שחיטה פוסק (בפ"ג מהלכות שחיטה הל' י"ג) דוקא כרב יהודא אמר רב ולא כרב הונא, אלא דשם, לענין שחיטה, נכנס תחת מדה אחרת, כאשר נבאר במדות הבאות.