מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ד; סבה אריכתא 16
אועי' בריטב"א קידושין (כ"ט ע"א) שמתרץ את קושית התוס', ל"ל קרא, דאותו ולא אותה למעט נשים ממצות מילה תפ"ל דהויא מ"ע שהזמן גרמא, כיון שאין המצוה אלא מיום השמיני וגם אין המצוה אלא ביום ולא בלילה? ותירץ הנ"ל "איכא למימר, דהתם הוא במצוה דנפשיה אבל הכא במצוה דבנה, הוה אמינא דמחייבה - וכו' - להכי איצטריך קרא למפטרה דכתיב אותו ולא אותה".
בולפי דרכנו ההבדל הוא בולט. דהמושג של מ"ע שהזמן גרמא הוא שהזמן זהו סבת החיוב - כי בלשון הגמ' גורם או גרמא זהו סבה - אבל לא במקום שהזמן משמש לנו רק בתור הגבלה, להגביל את ה"בשעת" שעל האדם להוציא את המצוה מכח אל הפועל.
גוזהו ההבדל בין כל המצוות שפרט שם בקדושין, שהן בכלל מ"ע שהזמן גרמא, כמו סוכה, לולב, תפילין וכדומה שאין סבה אחרת לחיובו של האדם אלא הזמן בלבד, מה שאין כן במילה, שעצם סבת החיוב היא בודאי הבן, שהוא צריך להיות מהול, והזמן מיום השמיני והלאה, ומה שצריך להיות דוקא ביום ולא בלילה, זהו רק הגבלת זמן קיום המצוה.
דואולי לזה גופא מכוון הריטב"א.
הועי' בתוס' קדושין (ד' ל"ד ע"א) ד"ה מעקה שמצות שריפת קדשים יש אף בנשים אע"פ שג"כ השריפה היא דוקא ביום, ובכ"ז לא נחשבת בשביל כן למ"ע שהזמן גרמא, ומזה ג"כ ראיה שאם הזמן מגביל רק את ה"אימתי" של המצוה זה לא הוי בכלל מ"ע שהזמן גרמא.