המידות לחקר ההלכה — ה; שתי סבות המתנגדות זו לזו 5

אוהיוצא לנו מזה, דאמנם גם בגדר דחוי וגם בגדר היתר שתי הסבות המתנגדות זו לזו בתקפן הן עומדות, והדחוי וההיתר בא רק בנוגע להמסובב, אלא במקום שהוא בגדר היתר, אז המסובב של האיסור בטל לגמרי ואין לו מקום אפילו בכח, ובמקום שהוא רק בגדר דחוי, אז אע"פ שהוא מתקיים בכח הוא נדחה בפועל.

בויתחדש לנו ע"י זה, שאם תהיה מציאות שכזו שע"י ל"ת גרידא מסתעף ל"ת שיש בו כרת, אז כבר אין העשה דוחה, אע"פ שיש לכאורה לאמר, שמכיון שעשה דוחה ל"ת ממילא הלא אין כאן ל"ת שיש בו כרת, שכל עיקרו מסתעף מהל"ת גרידא, אבל כיון, שכאמור, הל"ת מתקיים בכח תו כבר מסתעף לכה"פ בכח גם הל"ת שיש בו כרת, וממילא כבר אין הדין של דחיה.

גוציור כזה כבר הבאתי בספרי "דרך-הקודש - דרכי הקנינים - ח"ב ש"ו (פרק א') לתרץ את קושית התוס' ביבמות (ט' ע"א), שתמהו מאין יודעת הגמרא, דלרבי עקיבא חייבי לאוין לאו בני חליצה ויבום נינהו, מכיון דלא תפסי קדושין בחייבי לאוין, הא ס"ס הם רק חייבי לאוין, ואמאי לא נימא דאתי עשה ודחי ל"ת? והקושיא מתחזקת ביותר ע"י כל הסוגיא ד"עליה" שחזינן ממנה, דגם באחות אשה וכדומה היינו אומרים דמצות יבום דוחה אותה, לולי הדין דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת, שחזינן מזה דאין נ"מ לענין עשה דוחה אם תפסי בה קדושין או לא?

דותירצתי שמה עפ"י יסוד חקירת ה"פרשת דרכים" בכל מקום שאנו אומרים חולצת ולא מתיבמת מה יהיה הדין כשיעבור על זה ומיבמה, אם יעבור על איסור אשת אח, והוכחנו בראיות שזה תלוי אם חייבי לאוין תפסי קדושין או לא, וממילא נמצא דלר' עקיבא דלא תפסי קדושין יהיה תמיד ביבום בחייבי לאוין בעריות גם ל"ת שיש בו כרת, הל"ת של איסור אשת אח, ואע"פ שמחד גיסא אפשר לומר, שכיון שעשה דוחה ל"ת, ויש כאן מצות יבום, ממילא אין כלל איסור אשת אח שכל עיקרו בא מצד יבום שלא במקום מצוה, הנה מאידך גיסא אפשר לנו לומר דרק אז עשה דוחה ל"ת כשהל"ת נשארה רק ל"ת גרידא, אבל כאן מאחרי דבלי הדחוי של העשה מסתעף מזה ממילא ל"ת שיש בו כרת, שוב אין כלל בזה הדין של עשה דוחה, וזהו שאמרנו, שאם הדחוי היה בא בדחית עצם המסובב של הלאו אף בבחינת בכח, בודאי לא שייך לבוא בזה מצד ל"ת שיש בו כרת, אבל כיון שזה בא, כאמור, רק על הבפועל ובכח יש הלאו הגורם לאי תפיסת קדושין, שעי"ז מסתעף ממילא ל"ת שיש בו כרת, כבר אי אפשר לבוא בזה מצד עשה דחי ל"ת, כנ"ל.