מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

המידות לחקר ההלכה — ה; שתי סבות המתנגדות זו לזו 7

אלפעמים נופל הספק בזה גופא, אם לחשוב את הדבר בתור שתי סבות המתנגדות זו לזו או כמו שלא היתה סבה חיובית כלל.
בלמשל, הדין דפשיעה בבעלים פטור, מצד אחד יש כאן פשיעה המחייבת תמיד לשומר, ומצד השני יש כאן ב"בעלים" שהוא דין לפטור, וממילא נופל הספק אם נביט על זה כעל שתי סבות, סבה חיובית - הפשיעה, וסבה שלילית - הבבעלים, או דכיון שהיא פשיעה בבעלים אין כאן כלל סבה חיובית מעיקרה.
גויש לפתור ספק זה מדברי הרמב"ם בפ"ב מהל' שאלה (הלכה ח') "שאל מן השותפין ונשאל לו אחד מהן, וכן השותפים ששאלו ונשאל לאחד מהם, הרי זה ספק אם היא שאלה בבעלים או אינה, ולפיכך אם מתה אינו משלם ואם פשע בה הר"ז משלם".
דועי' במ"מ שכתב על זה "ואע"פ שפשיעה בבעלים פטורה, ובדין זה הדבר ספק אם הוא בבעלים או לא? דעתו ז"ל שהפושע הוא כמזיק, וכיון שהוא כמזיק ואין שם ראיה לפוטרו, חייב לשלם", ולכאורה אינו מובן החילוק, דכמו שמזיק חייב ככה גם כן שומר שכר ושואל חייבים בגנבה ואבדה ובאונסים ומאי נ"מ?
האך, כנראה, שסובר דפשיעה בבעלים זהי בכלל המדה של שתי סבות המתנגדות
וזו לזו, דכיון דפשיעה הויא כמזיק הלא יש כאן סבה חיובית, אלא שהבבעלים הוא סבה פטורית, וכיון דבפשיעה אין ספק וכל הספק הוא בה"בבעלים" הוי כ"איני יודע אם פרעתיך", דמעמידין את הדבר בחזקת חיוב.
זוההבדל בין פשיעה ובין גניבה ואבדה או אונסים בש"ש ושואל הוא בזה, ששם אי אפשר להביט על זה כשתי סבות המתנגדות זו לזו, כיון דשם שתיהן, גם סבת החיוב וגם סבת הפטור, באות בנקודה אחת, כלומר, דגם החיוב וגם הפטור באים מצד שמירה, הנה השכל מחייב דגדר הדברים הוא, דבאופן שכזה אונס או גניבה ואבדה בבעלים, אין כלל סבה חיובית, משא"כ בפשיעה בבעלים, כיון דפשיעה הוי כמזיק ופטור ב"בעלים" הוא רק פטור של שמירה, הנה אע"פ שחידושו הוא דגם פשיעה בבעלים פטור, הנה זהו בכלל שתי סבות המתנגדות זו לזו, ובמקום דאחת מהן היא ודאית והשניה ספקית, הנה אין ספק מוציא מידי ודאי.
חומובן, דג"כ במזיק ודאי וספק אם היה אונס גמור דג"כ יהיה מחוייב, דגם שם לא נימא דאין כלל סבה חיובית, דבשלמא אם כל סבת החיוב היתה מצד המזיד שבדבר, היינו צריכים להגיד דבאונס אין כלל סבה חיובית, אבל באמת סבת החיוב בעיקרה הוא מצד ההיזק שעשה, ורק חידוש הוא ד"אונס רחמנא פטריה", הנה אין האונס שולל לגמרי את סבת החיוב, אלא שמביא סבה פטורית, וממילא בכל ספק אונס יש כאן חזקת חיוב.
טובמנחת חינוך (מצוה נ"ז) מקשה על זה מבעיא דרבה זוטי בב"ק (ק"ח ע"ב) בנגנבה באונס והחזירה גנב, אי אמרינן דהדרא לשמירתו ומספיקא פטור אפילו בפשיעה? ומובן, דלא קשה כלל לפ"ז, דהתם ספק הוא בעצם החיוב אם הועמד עליו חיוב שמירה מחדש, דאע"פ שפשיעה הויא מזיק אבל רק בשיטת של שמירה, כלומר, שכל פשיעה בפקדון נחשבת למזיק, וכשיש ספק אם יש חיוב שמירה הוי הספק בעצם החיוב אפילו כשידוע לנו שפשע.
יועלינו להוסיף עוד דה"בבעלים" זהו גופא דין בשמירה, ואין אנו אומרים דכ"ז שהוא בבעלים לא נעשה ע"ז כלל שומר, דלולי כן היה עלינו לומר גם בספק בפשיעה יש ספק בעצם החיוב כנ"ל, והראי' מהא שכתבו בתוס' בב"מ (מ"ב) דטוען טענת גנב בבעלים חייב כפל, ומבואר דשומר מיהא הוי, דהא אין טענת גנב אלא בשומר, ולכן שפיר בפשיעה ודאית וספק אם הוא בבעלים הוי ודאי חיוב וספק פטור, כנ"ל.