מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — א; סבה ומסובב 16
אגם בהגדר ברירה יש סבה עיונית, כלומר, דאמרינן דע"י הברירה של עכשיו איגלאי מילתא למפרע שככה עמד להתברר גם מקודם, והבירור של עכשיו הוא סבה עיונית להאיגלאי מילתא למפרע שהוא מסובב בזה.
בוכמובן שאת זה אפשר לכנות רק בשם סבה עיונית, דאילו סבה מציאותית הנה הסימן העיקרי הוא שהסבה קדמה בזמן להמסובב, ובכאן הציור הוא ממש להיפך, דהבירור של עכשיו הוא סבה להאיגלאי מילתא למפרע של העבר, אבל בסבה עיונית יצוייר גם זה שהמסובב קדם בזמן להסבה.
גומזה יוצא לנו חדשות דאפשר להשתמש בהגדר ברירה רק אז כשבכל האופנים יש ברור של עכשיו, אבל אם יהיה ציור שיהיה הא בהא תליא, כלומר, שהברור של עכשיו מתלי תלי בהאיגלאי מילתא למפרע, שוב נכנס זה לה"נקודה הנפלאה" של הרמב"ם, שאי אפשר לתלות את הסבה בהמסובב המתהוה ממנה.
דובזה ישבתי קושית הפנ"י בקדושין (י"ז ע"ב) דאמרינן שם "גר ועכו"ם שירשו את אביהם עכו"ם, גר יכול לומר לעכו"ם טול אתה עכו"ם ואני מעות - וכו' - משבאו לרשות גר אסור, ואי ס"ד דאורייתא שגר יורש את העכו"ם אביו מן התורה - כי קא שקיל חליפי עכו"ם הוא דקא שקיל" - וכתבו על זה בתוס' "ואין לומר טעמא, משום ברירה, כלומר, השתא הוברר הדבר דזה חלקו, דא"כ אפילו באו לרשותו נמי יהיה מותר מה"ט", והקשה ע"ז הפנ"י, הלא אדרבא זו היא הנותנת דכיון דיש ברירה וכשבא לרשותו הוברר הדבר למפרע שזו היתה ירושתו מתחילה בשביל כך אסור מטעם חליפי ע"ז?
האכן באמת בכאן יש לנו הציור הזה שיהיה הא בהא תליא, כלומר, שהברור של עכשיו קשור בהאיגלאי מילתא למפרע, עפ"י ההנחה דקנין לא שייך באיסורי הנאה אלא רק ירושה דממילא אתי, והנה בכל מקום הברירה באחין שחלקו הוא משום דבכל האופנים החלקים מבוררים עכשיו, משום דהא אפילו אם לא נימא איגלאי מילתא למפרע ואין בזה גדר ירושה, עכ"פ יש בזה גדר לקוחות, כמו שבאמת סובר המ"ד דאין ברירה ש"אחין שחלקו לקוחות הן", ומטעם זה גופא ס"ל המ"ד דיש ברירה דיורשין הם, שזאת אומרת, שהברור של עכשיו מסבב שאיגלאי מילתא למפרע, וכ"ז שייך בדברים ששייך בהם גם הגדר קנין, משא"כ כאן באיסורי הנאה דקנין לא שייך בזה ורק ירושה והברור של עכשיו מתלי תלי בהאיגלאי למפרע, שם לא שייך כלל הגדר ברירה כנ"ל.