מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ה; שתי סבות המתנגדות זו לזו 26
אבב"ק (ל"ג ע"א) "שני שורים תמים שחבלו זה את זה משלמין במותר חצי נזק, מועדין - משלמין במותר נזק שלם, אחד תם ואחד מועד, מועד בתם משלם במותר נזק שלם, תם במועד משלם במותר חצי נזק", ועי' בנמ"י ובש"מ שהקשו "שכולה משנה שאינה צריכה דפשיטא דלא ישלם אלא במותר? וי"ל דאתי לאשמעינן, שאף קודם העמדה בדין לא מחייב זה בזה אלא במותר, ונ"מ לר"ע, דאמר יוחלט השור לניזק, ואם הקדישו מוקדש, והשתא סלקא דעתך, דאם הקדיש כל אחד שורו של חברו כנגד כל חצי נזקו שיהא קדוש, קמ"ל דלא יהא קדוש חלקו כנגד חצי המותר, ואפילו לר' ישמעאל נמי נ"מ, כגון אם אבד אחד מהם, שלא יאמרו הבעלים של אותו השור שנאבד אגבה כל ח"נ שלי משור שלך ואתה תפסיד נזקך".
בואח"כ במשנה "אחד תם ואחד מועד מועד בתם משלם במותר נזק שלם, תם במועד משלם במותר חצי נזק", ובנמ"י שם, דגם בזה שהרבותא היא, דהמועד צריך לשלם רק את המותר מההיזק של תם, ואם התם הזיק בחמשים והמועד מאה צריך לשלם בעל המועד רק נ' ולא ע"ה, וגם בשני מועדים שחבלו זה בזה אומר שם בש"מ דאיכא נפקותא למאי דקי"ל דבעינן מיתה והעמדה בדין שוין כאחד, ואם הפקיר אחד מהם שורו קודם העמדה בדין שלא יאמר לאידך שלם לי כל הנזק ואני פטור שהפקרתי שורי קודם העמדה בדין, אלא מצי למימר אידך איני חייב אלא המותר".
גוכל אלו הדברים הולכים לשיטה אחת, דאין הגדר בזה שאנו מנכים חיוב כנגד חיוב, אלא דמה שהוא זה לעומת זה לא הועמד כלל חיוב לא על זה ולא על זה, ובשביל כך אף אם אחד מהם מצד איזה מקרה שהוא הוא נפטר מצד החוב כשהוא לעצמו, למשל אם נאבד השור בתם, או הפקיר השור במועד, או בכלל מצד שהשור הוא תם, בכ"ז לא יוכל לתבוע מהשני, שזאת אומרת, שלא באים בכוון מצד נכוי חיוב כנגד חיוב, אלא נכוי נזק כנגד נזק, ובכן לא הועמד לא על זה ולא ע"ז שום חיוב.
דוגם זה נכנס בכלל של שתי סבות המתנגדות זו לזו, כלומר, דכשחבלו זה בזה, הנה נגד החבלה האחת שגורמת חיוב באה החבלה השניה שגורמת פטור, אבל כשהן, הסבות, באות בבת אחת לא הועמד כלל חיוב מעיקרו, הנה הפטור בזה הוא לא מצד שמנכין חיוב כנגד חיוב, אלא דהופקע החיוב מעיקרו.