מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ז; סבה ומסובב או יסוד ובנין 14
אועי' בביצה (ו' ע"ב) בתוס' ד"ה השתא מוכן לאדם שכתבו "ותימא, היכי הוה מוכן לאדם, אדרבא לא הוי מוכן לאדם, דבין השמשות לא מצי שחיט לה, דשמא הוא שבת והיכי מוכח דמוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים? - וכו' - והר' יעקב מקורביל תירץ, דשפיר מיירי דוקא לענין שבת, ואעפ"כ מוכח שפיר דמוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים, דאי ס"ד דמוכן לאדם הוי מוכן לכלבים, א"כ בע"ש מבעוד יום אם היה מוכן לאדם היה מוכן גם לכלבים, לפי דבריו דמוכן לאדם הוי מוכן לכלבים, א"כ כשהחשיך וקדש היום, אע"ג דנסתלקה הכנה דאדם שאינה ראויה לאדם עכשיו, מ"מ היתה מוכנת לכלבים מבעוד יום, וכיון שהיתה מוכנת להם ההכנה לא נסתלקה בקדושת היום".
בואנו רואים, שהשקלא וטריא בתוס' הנ"ל היא בזה: אם נביט על הא דמוכן לאדם מוכן לבהמה מנקודת יסוד ובנין או מנקודת סבה ומסובב, בהקושיא תפסו כהצד הראשון, וא"כ רק אז הוא מוכן לכלבים כשהוא מוכן לאדם - ובע"ש בין השמשות כבר לא היה מוכן לאדם וממילא ג"כ לא מוכן לכלבים, ובהתירוץ תפסו כהצד השני, ובכן בעינן את המוכן לאדם רק זמן ידוע, שזה גורם שנחשב כבר מוכן לכלבים, ואז אפילו אם מאיזו סבה שהיא נתבטל המוכן לאדם, נשאר זה בכ"ז מוכן לכלבים, והציור הזה יש בכאן דמבעוד יום הוי מוכן לאדם, ואז אפילו כשהניח בין השמשות נתבטל המוכן לאדם, הנה עי"ז לא נתבטל המוכן לכלבים.