מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר 15
אבעניני ספיקות, חזקות ועדות, אנו מוצאים ביחוד את ההבדלים המרובים בין המדה סבה ומסובב להמדה עצם והסתעפות.
בלמשל, קי"ל ספק טומאה ברה"י טמא וספק טומאה ברה"ר טהור, ואם בריה ספק שרץ ספק צפרדע עברה ברה"י ונגע בה אדם נטמא, ואח"כ אם אותה הבריה תעבור ברה"ר ונגע בה אדם הוא טהור, כמבואר בפ"ו במס' טהרות (משנה א'), אבל אם אדם נגע בהבריה הזו ברה"י ונטמא ואח"כ נגע האדם בטהרות ברה"ר גם הטהרות נטמאו, ומהו ההבדל בזה? מפני שבדוגמא הראשונה הספק הוא בשני מסובבים, אע"פ שהסבה אחת היא, הסבה היא הבריה של ספק שרץ ספק צפרדע ומזה בא הספק הנוגע לשני מסובבים, לשני אנשים שנגעו בה ועל כל אחד בא הספק באופן ישר מעצם הסבה, אז על כל אחד ואחד יש דינו המיוחד, זה שהלך ברה"י הדין של ספק טומאה ברה"י וזה שהלך ברה"ר הדין של ספק טומאה ברה"ר, אבל בהמשל השני יש רק ספק עצמי אחד, זהו הספק על האדם שנגע בהבריה הנ"ל, אלא שמתוך כך מסתעף ממילא עוד ספק על הטהרות שנגע בהן אחרי כך האדם.
גוהבחינה בין שתי הדוגמאות האלה היא זו: בדוגמא הראשונה אפשר עלינו להתחיל את הספק על כל אחד ביחוד, גם על זה שנגע ברה"י וגם על זה שנגע ברה"ר ביחוד, כי הספק הוא אם נגע בבריה טמאה או בבריה טהורה, אבל בדוגמא השניה אי אפשר לנו להסתפק על הטהרות ברה"ר מבלי שנסתפק מקודם על האדם שנגע ברה"י, ואם כי גם בהדוגמא הראשונה יש סתירה בין המסקנות, כי אם אנו אומרים שזה נגע ברה"י הוא טמא, הלא אנו תופסים שהבריה היתה טמאה, ואם אנו אומרים אח"כ שזה נגע ברה"ר הוא טהור הלא אנו תופסים להיפך, לא איכפת לנו זה, מכיון שגם הטומאה וטהרה אין זה בגדר ברור, אלא רק מצד הדין של ספיקות, וס"ס יש כאן שני ספיקות עצמיים, אבל בהדוגמא השניה יש רק ספק עצמי אחד, והוא משפיע על הספק השני המסתעף ממנו, אבל השני לא יכול להשפיע כלום על הראשון, כי גם זהו כלל הגיוני שהמסתעף מהעצם לא יכול לשנות במאומה את העצם.