מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר 24
אכל גדר חזקה נאמר רק על המקרה ולא על העצם, זאת אומרת, כשאנו מסתפקים אם קרה איזה מקרה שהוא באיזה דבר, אז אנו אומרים, דמוקמינן את הדבר במצבו הקודם, כאילו אנו יודעים ודאי, שלא קרה שום מקרה, אבל אם הספק הוא לא במקרה אלא באיזה עצם שאין אנו יודעים מה הוא, אע"פ שעל ידי זה מסתעפים ספיקות רבות בפעולותיו של העצם ההוא, ובהספיקות הנ"ל כבר יש חזקות, אין אנו משתמשים בהחזקות הנ"ל, כיון שעצם הספק הוא לא בהפעולות המקריות אלא בהעצם גופא.
בדוגמאות לדבר:
גאמרינן ביבמות (קי"ג ע"א) דלר"א, דס"ל דחרש הוי ספק שוטה חייבים אשם תלוי על אשתו, דלא בעינן חתיכה משתי חתיכות, אע"פ שיש להאשה חזקה פנויה?
דאמרינן "אנדרוגינוס יש בו דרכים שוה לאנשים, ויש בו דרכים שוה לנשים - וכו' - כיצד שוה לאנשים? מטמא בלובן כאנשים וזוקק ליבם כאנשים - וכו' - כיצד שוה לנשים? מטמא באודם כנשים" וכו', ואין אנו נכנסים כלל להבדיל בזה בין רשות היחיד ובין רשות הרבים להגיד כבכל מקום שספק טומאת ברה"ר טמא, ובפרט שתמיד יש להדבר המנוגע חזקת טהרה?
האלא, שכאמור, שבמקום שעיקר הספק הוא בעצם, כמו חרש שהוא ספק שוטה, או אנדרוגינוס שהוא ספק איש ואשה, והספק הזה נשאר לעולם ספק, אז אי אפשר להשתמש בחזקה אף בהפעולות המקריות של העצם ההוא.
וומזה אנו רואים, דלאו דוקא במקום שעיקר הספק הוכרע ע"י חזקה, אין אנו מביטים על הדברים המסתעפים, אלא אף במקום שעיקר הספק נשאר בספק, ג"כ אין אנו מביטים על החזקות שיש בהספיקות המסתעפים מזה.
זובחרש, שאף כשהיה פקח ונתחרש אחרי כך, נמי אמרינן שחייבים רק אשם תלוי על אשתו, ולא חטאת משום חזקתו, חזקת פקח? על כרחך גם כן משום דעל ספק בעצם לא שייך הגדר חזקה, אף אם יש חזקה בהעצם גופא.