מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר 26
אואמנם אלה הסוברים דבספיקא דדינא לא שייכת חזקה, עוד מרחיקים לכת, כנראה, וסוברים, דכל חזקה באה רק על ספק במקרה חדש, כמו, למשל, ספק אם נטמא בשרץ או לא, ספק אם נטבל אח"כ או לא, ספק אם נתקדשה או נתגרשה, שבכל פעם שמתעורר הספק הוא מקרה חדש, לא כן ספיקא דדינא שהוא תמיד ספיקא קבוע המאחד את כל הספיקות באופן כזה וכזה, שבכולם יש נקודה מרכזית אחת שממנה מסתעפת הספק, ואלה הסוברים, דגם בספיקא דדינא שייכת חזקה, לא מבדילים בין מקרה חדש ובין מקרה קבוע, אבל גם אלה מודים, לפי דברינו הנ"ל, שחזקה היא רק במקרה ולא בעצם.
בוכמובן, שאין להקשות ממקוה שנמדד ונמצא חסר, דכל הטהרות שנעשו על גבה טמאות, ולא אמרינן ג"כ שזהו ספק בעצם המקוה, וע"ז לא שייכת חזקה? דמקוה אין זו עצם וה"נמצא חסר" הוא ג"כ רק מקרה ככל המקרים דעלמא, וגם זה דספק בעצם לא שייך רק כשהספק במהותו, מהות העצם, יצוייר אף בלי הספיקות המסתעפים מזה ע"י מקרה. כמו, למשל, בחרש או אנדרוגינוס, שאף אם לא קידש ולא טמא בלובן או באודם, נמי שייך הספק אם הוא בכלל פקח או שוטה - בחרש - ואם הוא איש או אשה - באנדרוגינוס - לא כן במקוה שכל הספק אם היא מקוה כשירה או לא, זהו רק בנוגע להטהרות שנעשו על גבה, כי בלי זה מה לנו עם המקוה.
גוכן הדבר בסכין שנמצא פגום דאנו הולכים בזה אחרי החזקה של הבהמה, "בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת", אף שהספק הוא בעצם הסכין, הוא ג"כ מצד הנ"ל, דכל הספק בסכין הוא רק מצד השחיטה של הבהמה, ומקוה וסכין אין זה בבחינת עצם אלא בבחינת מכשיר, המקוה מכשיר לטהרה והסכין מכשיר להיתר הבהמה.
דואין להקשות על הנחתנו הנ"ל, דזמן ג"כ נחשב לעצם, וממילא לא שייכת בזה חזקה, מהא דנכסי דבר שטיא עתים חלים עתים שוטה שמוקמינן ארעא בחזקת בר שטיא, כמבואר בכתובות (כ' ע"א)? דחזקת מרא קמא שאני, כמו שמחלקים אלה הסוברים, דבספיקא דדינא לא שייכת חזקה, דבשביל חזקה לא ישתנה הדין, ובכל זאת, בספיקא דממונא אמרינן אוקי ארעא אחזקתה, משום דבזה יש ג"כ הגדר של "לא עבדינן עובדא".