מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר 29
אואותו הכלל הוא ג"כ בספק טומאה, שאנו מחלקינן בין ספק טומאה ברה"ר ובין ספק טומאה ברה"י, הוא ג"כ רק במקום שהספק הוא בהמקרה, אבל לא במקום שהספק הוא בעצם, כי העצם נשאר תמיד ספק, וממילא אף בהספיקות במקרה המסתעפים ע"י כך, ג"כ לא מחלקינן בין רה"ר ובין רה"י.
בכי הנה כבר אמרנו, דזה ודאי דבספק שרץ ספק צפרדע, שאם נגע בה ברה"י הוא טמא, וכשיגע בה ברה"ר הוא טהור, ומזה ראיה דהעצם נשאר בספק, והטומאה הוכרעה רק על המקרה, על האדם שנגע.
גולא שייך להקשות לפי הכלל של עצם והסתעפות הנ"ל, שא"כ איך אפשר שהאדם שנגע בבריה הנ"ל ברה"י יהיה טמא, אחרי שעצם הספק הוא בהבריה ובזה אין הבדל בין רה"י ובין רה"ר, ממילא אף בדברים המסתעפים, בהאדם שנגע, לא יהיה הבדל? דשוב יש בזה אותו התירוץ הנ"ל, דכיון שאין שום נ"מ לדינא בעצם הבריה, אלא רק בנוגע לאלה שיגעו בה, אנו מביטים בכה"ג דוקא על המסתעפים ולא על העצם, כנ"ל.
דוזהו הנ"מ בין הציור של בריה, ספק צפרדע ספק שרץ, ובין הציור של אנדרוגינוס וחרש הנ"ל, כי הבריה הנ"ל איננה בת דינים וכל הספק הוא רק על הדברים המסתעפים ממנה, לא כן בחרש ואנדרוגינוס, כנ"ל.