מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר 30
אובאמת רק ע"י היסוד הזה נבין את כל הסוגיא בריש נדה התמוה מאד לכאורה, כקושית התוס' שם תיכף בהתחלה במחלוקת שבין ב"ש ובין ב"ה: אי "כל הנשים דיין שעתן", או "מפקידה לפקידה, ומעת לעת", דמ"ט לא מחלקינן בזה בין ברה"י ובין ברה"ר, כמו בכל טומאות דעלמא, שברה"י ודאי טמא וברה"ר ודאי טהור? ועי"ש שדחקו בזה, ואמנם במקוה שנמדד ונמצא חסר, אנו מוצאים דיש מ"ד המבדיל בין רה"ר ובין רה"י, "ר"ש אומר, בטהורות ברה"י תולין", ומדוע אין שום מ"ד שיחלק גם בנדה בין רה"ר ובין רה"י.
באכן, זהו מה שאמרנו, דכל הגדר דספק טומאה גם ברה"ר וגם ברה"י נאמר רק על הפעול המקרי ולא על העצם, שהעצם נשאר בספק, וכל נדה היא בבחינת עצם ולא בבחינת פעול, שלא פעולת הראיה היא המטמאתה אלא הטומאה היוצאת מגופה, ממילא לא שייך כאן ההבדל בין רה"ר ובין רה"י, וההבדל בין ספק נגע בשרץ לספק נדה הוא בולט, דכאמור, בשרץ כל הספק הוא דוקא לענין הטהרות, אבל כאן, כיון דהספק נוגע בהאשה גופה ובה אין שום הבדל, כאמור, בין רה"ר ובין רה"י, ממילא אין הבדל גם בהטהרות המסתעפים מזאת.