מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר 31
אואמנם, גם בחדושי הר"ן ריש נדה אנו מוצאים שסובר ככה, שכתב לתרץ את קושית התוס' למה לא מטמאין למפרע מטעם ספק טומאה ברה"ר? כתב "דמכיון דמסוטה למדוה, ילפינן דוקא דומיא דסוטה שהספק נולד בהאשה שהיא המקבלת את הטומאה, אבל באיש שהוא המטמא אין בו ספק כלל, שאם בה עליה ודאי נטמאה, אבל הכא שנולד הספק בהאשה שהיא נותנת את הטומאה לא דמי לסוטה".
בוכן מבואר גם כן בש"מ ב"ק (י"א ע"א), שעל קושית התוס' שם על ההלכה של שליא שיצאה מקצתה ביום הראשון ומקצתה ביום שני, שהקשו שהיכי דמי, אי ברה"ר אפילו בחד ספיקא מטהרינן, ואי ברה"י אפילו בספק ספיקא נמי טמא? ומתרץ הש"מ בשם הרא"ש, "אי נמי, דוקא טומאה מחמת מגע דילפינן מסוטה דומיא דסוטה שאסורה מחמת הבועל, אבל טומאה הבאה מגוף האשה לא ילפינן מסוטה", וגם שם, כמובן, לא נחלק אחרי כך לענין הטהרות שנגעה אם הן נמצאות ברה"ר או ברה"י, ועי' בתוס' סוטה (כ"ח ע"ב) שכתבו ג"כ כנ"ל, אכן, הקשו על זה מהא דתניא בתוספתא דטהרות (פ"י) "נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי או מת ולמחר השכים ומצאו מת, ר"מ מטהר, שספק רה"ר טהור", אלמא דמסוטה גמרינן אפילו במקום שהספק הוא בהמטמא?
גובספר "אמרי בינה" (ח"א דיני שחיטה סי' י"ט), מקשה ג"כ על הנ"ל ממתניתו דטהרות (פ"י מ"א), המסוכן ברה"י והוציאו לרה"ר והחזירוהו לרה"י, כשהוא ברה"י ספיקו טמא, כשהוא ברה"ר ספיקו טהור, שמכל זה חזינן דאין שום הבדל בין אם הספק בדבר הנטמא ובין הספק בדבר המטמא, ולעולם הכלל ספק טומאה ברה"י טמא?
דאכן, עפ"י היסוד הנ"ל, שיש הבדל בין אם הספק בעצם, ויש משום נ"מ לדינא בו, בהעצם גופא, או שכל הנ"מ הוא רק בהדברים המסתעפים, ורק באופן הראשון אפשר להשתמש בהכלל שאין אנו מביטים על ההסתעפות אלא על העצם, זאת אומרת, שאין אנו מביטים על הספק העיוני של העצם, אלא על הספק המעשי, ובמקום שהספק העיוני שבעצם אינו מביא לשום ספק במעשה בהעצם גופא, אז אנו דנים עפ"י הספק שיש בההסתעפות.
הלפ"ז אין בכל אלו הדברים שהבאנו שום סתירה, היינו בנגע באחד בלילה, ואינו יודע אם חי או מת, או המסוכן ברה"י והוציאו לרה"ר וכדומה, שם אין נ"מ לעצם הגוף גופא, שעליו נופל הספק, כי להמת גופא אין שום דינים ו"במתים חפשי", וכל הנ"מ הוא רק כלפי הדברים המסתעפים מזה, ואע"פ שבאופן עיוני אי אפשר להסתפק על הדברים המסתעפים מבלי שנסתפק מקודם על העצם, והעצם הזה נשאר לעולם בספק, בכ"ז, שפיר נכנסים הדברים המסתעפים להכלל של ספק טומאה ברה"ע וספק טומאה ברה"ר, כנ"ל.