מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר 44
אולכאורה בזה תלויה גם האבעיא בגמ' ב"ק (כ' ע"א וע"ב), אי זה נהנה וזה לא חסר פטור או חייב, שהספק הוא "מי מצי אמר ליה, מה חסרתיך, או דלמא מצי אמר ליה הא איתהנית", שהספק הוא אם מניעת ההשתמשות של אחרים זהו מעצם הבעלות, או שזהו מסתעף ממילא היות וזה מחסר באיזה מדה שהיא בזכות הבעלים.
בואמנם, אע"פ שבודאי גם בחצר שלא קיימי לאגרא יכול למחות לכל מי שירצה להכנס שמה, זהו מפני שאז זה לא הוי בכלל זה נהנה וזה לא חסר, כי בזה גופא הוא מחסר לו במה שנכנס בגבולו נגד רצונו, אך הספק הוא בהדר בחצר חברו שלא מדעתו שאין כאן גם החסרון הזה.
גובזה מובן מה דבחסרון כל שהוא אז לכו"ע צריך לשלם הנהנה כל דמי הנאתו, ומשום "שחרורותא ראשייתא פשיטא דצריך לו להעלות שכר כל הדירה", משום, דכאמור, כל הספק הוא בהבעלות, אם התביעה בעד הנאת אחרים נכנסת לעצם הבעלות, או שזה מסתעף מחסרונו הוא, אבל במקום שיש כאן חסרון אז הוא כבר בעלים בודאי על כל ההנאות הבאות מזה, וכמו שכל בעלים יכולים לדרוש את כל הון דעלמא ממי שרוצה לקחת ממנו את עצם הדבר, כך יכולים לדרוש כמה שיחפצו בעד ההשתמשות בדבר, ואם זה היה שלא מדעת בעלים, הנה התשלום הוא בכמות השיווי, או שיווי כל הדבר כשלוקחים את עצם הדבר, או שיווי ההשתמשות כשהשתמשו בזה.
דועי' בתוס' (כ' ע"א) ד"ה זה אין נהנה, שכתבו "אפילו בחצר דלא קיימי לאגרא וגברא דלא עביד למיגר הו"מ למימר דפטור כיון שלא נהנה, אע"פ שגרם הפסד לחברו דאפילו גרשו חבירו מביתו ונעל דלת בפניו אין זה אלא גרמא בעלמא", ועיין ברב אלפס והרא"ש שחולקים על זה, ובצדק משום דהם סוגים נפרדים, סוג של מזיק לחוד וסוג של שכירות לחוד, מזיק משלם רק מצד החסרון, ושכירות אפילו אם אנו סוברים דזה נהנה וזה לא חסר פטור, אבל, כאמור, כשיש כאן חסרון, הנה לא בעד החסרון הוא משלם, אלא בעד ההשתמשות, ובזה כבר לא שייך המושג גרמא, שכל עיקרו בא רק כשמדובר ע"ד חיוב של הפסד, דאל"כ הרי אפשר היה לנו לפוטרו גם בזה נהנה וזה חסר, ולהגיד שממ"נ על מה נוכל לחייבו, מצד ההנאה הרי אין כאן חיוב, והראיה, דזה נהנה וזה לא חסר פטור, ומצד החסרון הרי שוב אין חיוב דאינו אלא גרמא בעלמא, אלא דזהו דין של שכירות שהחיוב אינו בא בעיקרו מצד ההפסד אלא מצד ההשתמשות, כנ"ל.