מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — א; סבה ומסובב 28
איש לפעמים שהסבה והמסובב אינם מסוג אחד ואז, אם יש הבדל בדין לרגלי הבדל הסוגים, נופל ממילא הספק אם אנו מביטים בזה על הסבה או על המסובב.
בואנו מוצאים בזה מחלוקת הראשונים, למשל, מחלוקת הרמב"ם והראב"ד (בפ"ה מהלכות טוען ונטען הלכה ה') שהרמב"ם כותב "וכן החופר בשדה חברו בורות שיחין ומערות והפסידה הרי הוא חייב לשלם, בין שטענו שחפר והוא אומר לא חפרתי או שטענו שחפר ב' מערות והוא אומר לא חפרתי אלא אחת - וכו' - הר"ז נשבע שבועת היסת", והראב"ד אומר ע"ז "נראים הדברים, שתבעו למלאות החפירות ולהשוות החצרות, אבל אם תבעו לשלם פחתו הרי זה כשאר תביעת ממון".
גכאן סבת החיוב אפילו כשתבעו ממון היא בודאי קרקעית, אלא שהמסובב המתהוה מזה הוא חיוב ממון, והרמב"ם סובר דאנו מביטים על הסבה והראב"ד סובר דאנו מביטים על המסובב.
דאו למשל דברי הרמב"ם (בפ"ט מהל' נזקי ממון הלכה ט' י') "היו ב' השורים רודפים אחד גדול ואחד קטן הניזק אומר, גדול הניזק והמזיק אומר, קטן הזיק, היה אחד תם ואחד מועד, הניזק אומר, מועד הזיק והמזיק אומר תם הזיק, המוציא מחברו עליו הראיה, לא היתה שם ראיה ברורה שזה הזיק, אלא עדים מעידים שאחד משני אלו הזיק משלם המזיק כמו שאומר", ובאו מפרשי הרמב"ם ע"ז בקושיא חמורה הלא קי"ל, טענו לו בחטים והודה לו בשעורים פטור אף מן השעורים מפני שהוה הודאה שלא ממין הטענה, והכי נמי יפטור המזיק אף ממה שהודה בעצמו?
האבל אמת גם בהאי כללא דכשאינו מודה ממין הטענה פטור, יש לחקור, אם ההבדל הממוני צריך להיות בסבה, סבת התביעה, שהתובע בא בטענה מצד סבה ידועה והנתבע מודה שמגיע לו אמנם אבל מצד סבה אחרת או דההבדל הוא בהמסובב של התביעה, שלדברי התובע יסתבב מתביעתו מין פלוני ולדברי הנתבע מין אחר.
ווהציור הזה הרי יש בנידון דידן: כשהניזק אומר גדול הזיק והמזיק אומר קטן הזיק או כשהניזק אומר מועד הזיק והמזיק אומר תם הזיק, שסבת החיוב אחד הוא בין להתובע בין להנתבע, זהו מה שממונו של המזיק הזיק את שורו של הניזק, אלא שהמסובב הוא ממין אחר, דלפי דברי הניזק המסובב שהוא התשלום צריך להיות משור הגדול, ולפי דברי המזיק המסובב הוא השור הקטן, והרמב"ם לשיטתו דאנו מביטים תמיד על הסבה ולא על המסובב.