מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ט; במקום העצם 2
אהכלל "כל מלתא דאיהו לא מצי עביד שלוחא לא מצי משוי", מפני שהשליח הוא במקום של המשלח, ומה שאין להדבר העצמי, שהוא בנ"ד המשלח, אין להממלא מקום שהוא השליח.
בועי' בקדושין (כ"ג ע"ב), "בעי רבה לר"ש בן אלעזר, עבד כנעני מהו שיעשה שליח לקבל גיטו מיד רבו, כיון דגמר לה לה מאשה כאשה, או דלמא, אשה דאיהי מציא מקבלה גיטה שליח נמי מצי משויה, עבד דאיהו לא מקבל גיטו שליח נמי לא מצי משוי, בתר דבעי הדר פשטה, לה לה מאשה כאשה, ואלא הא דאמר ר"ח בריה דר' יהושע, כהני שלוחי דרחמנא נינהו, דאי ס"ד שלוחי דידן נינהו, מי איכא מידי - וכו' - ? ולא היא, ישראל לא שייכי בתורת קרבנות כלל, עבד שייך בגיטין, דתניא נראים הדברים, שעבד מקבל גיטו של חברו מיד רבו של חברו אבל לא מיד רבו שלו".
גוההבדל הוא בין חסרון בדין ובין חסרון במציאות, בישראל לענין קרבנות יש ענין בדין, שהרי במציאות להיפך הרי יש לו אפשרות להקריב, אלא שאינו בדין ההקרבה, משא"כ עבד שבדין הרי בודאי הוא בתורת גיטין, גיטי עבדים, והראי' שהרי מקבל גיטו של חברו מיד רבו של חברו, אלא רק שיש בזה חסרון במציאות כשהוא צריך לקבל שחרור מיד רבו שלו, והחסרון שאין לו יד, והוה כמו, למשל, איש מגוייד, שבודאי יכול לעשות שליח לנתינת הגט, או לאלה הסוברים דכתיבת הגט בעי שליחות, אע"פ שהבעל בעצמו לאו בר הכי הוא לכתוב גט (ועי' בתוס' עירובין י"ג ע"א, ובמחנ"א סי' פ"ג).
דאו, בהסברה אחרת, שיש הבדל בין אם החסרון הוא בה"בכח"של המשלח ובין אם החסרון הוא מה שאי אפשר לו להמשלח להוציא את הבכח שלו לפועל. כי מהו גדר השליחות? מה שהמשלח מוסר את כחו להשליח, אם שע"י זה משיג השליח כח עצמי - לשיטת הרמב"ם - או כשהוא פועל תמיד רק בכחו של המשלח - לשיטת הטור ושאר הראשונים - וממילא כשחסר להמשלח בה"בכח" אין לו מה למסור להשליח, אבל כשחסר לו רק בהבפועל, ע"ז שייך שפיר מינוי השליחות, כי בין כך ובין כך עצם הפעולה, הבפועל שבדבר, פועל השליח ולא המשלח, וע"י ההסברים הללו קל מאוד להבין מדוע מגוייד יכול לגרש את אשתו ע"י השליח.
הועלינו להוסיף על זה, שאע"פ שבנ"ד, בעבד, החסרון הוא מה שהעבד בעצמו אינו יכול לקבל גט, הוא דוקא חסרון בדין, כי במציאות יש לו יד אלא הדין של "יד עבד כיד רבו" מעכב? כי זהו רק בנוגע להסבה הראשונה, כלומר, שלעכוב הדבר שאין העבד מקבל גט ע"י עצמו יש שתי סבות, הסבה הראשונה מפני שיד עבד כיד רבו, וע"י כך הוה הוא כאילו אין לו יד, וממילא זוהי הסבה השניה לזה שאי אפשר לו לקבל גט ע"י עצמו, ואין לנו להביט על תחילת ההשתלשלות של הסבות, אלא על הסבה הישרה, והסבה הישרה למניעת השטר שחרור ע"י עצמו הוא מה שאין לו יד, יהיה הנמוק לכך מה שיהיה, ולא משום שאין לו דין שחרור, כנ"ל.