מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ט; במקום העצם 3
אואחד מן האחרונים, בס' אורח מישור, מקשה על הגמ' הנ"ל מגמ' נזיר (י"ב ע"א) דמבואר שם דלא יכול לעשות שליח לקדש אשת איש אפילו לאחר שיגרשנה, מטעם, דכל מלתא דאיהו לא מצי עביד שלוחא לא משוי, אע"פ שישנו בתורת קדושין אצל אחרת, ואי כל הטעם בעבד הוא משום ש"העבד מקבל גיטו של חברו מיד רבו של חברו", הלא ג"כ באשת איש אפשר לו באחרת, ואלא מאי שאנו מקפידים דוקא על היכולת של המשלח באותה המציאות גופא, א"כ קשה גם בעבד?
באבל, כמובן, שלפי דברינו הנ"ל אין אף התחלת קושיא, דבאשת איש החסרון הוא בודאי בדין ולא במציאות, כי היא אשה ככל הנשים, אלא שהדין הוא שאין קדושין תופסים באשת איש, וגם בודאי שהחסרון בכאן הוא בכח שאין לו כח לקדש אשת איש, משא"כ בעבד שבודאי הוא ישנו בתורת שחרור וגם יש לו הכח לקבל את השטר שחרור, אלא שאין לו יד לכך.
גואגב אורחא מזה ראיה לשיטת הרמב"ם, דהמשלח מוסר את הכח להשליח שהוא עושה אחרי כך בכח עצמי, ובשביל כך אנו צריכים שיהיה להמשלח כח תיכף בשעת מנוי השליחות