מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ט; במקום העצם 20
אובזה מתבארת מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בפ"ד מהל' נזקי ממון (הלכה י"א), שכתב הרמב"ם "מסר השומר לשומר אחר השומר הראשון חייב לשלם לניזק, שהשומר שמסר לשומר חייב, והרי הניזק אומר לו, למה לא שמרת אתה בעצמך ומסרת לאחר שלם לי אתה, ולך ועשה דין עם השומר שמסרת לו אתה, מסרה השומר לבנו או לבן בתו או לעבדו, נכנסו תחת השומר וחייבים", וכתב ע"ז הראב"ד "א"א, כ"ז אינו מחוור אלא הניזק גובה מן השני או מאיזה שירצה, ועד שיאמר לשומר יאמר לבעלים למה לא שמרת אתה את שורך - וכו' - דליכא למימר הכא אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר שהרי הבעלים אינם מפסידים כלום".
בוהנה באמת מקור דברי הרמב"ם הוא מהגמ' בב"ק (נ"ו ע"ב) על הא דתנן מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו ומפורש שם בגמ', דמסרה שומר לרועה ואמרינן שם "לימא תהוי תיובתא דרבא, דאמר רבא, שומר שמסר לשומר חייב, ומתרצינן "מאי מסרו לרועה לפרזיליה", ופשטות הגמ' משמע, דהמדובר הוא לענין תשלומין להניזק, אבל מאידך גיסא הרי לכאורה צדק הראב"ד, דמאי שייך כאן לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר, וביחוד דהרי הקושיא היא לרבא ורבא מפרש טעמא דשומר שמסר לשומר חייב משום דאת מהימן לי בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה כמבואר בב"מ (ל"ו ע"ב), והטעם הזה בודאי לא שייך כאן?
גאכן באמת גם בהא דהשומרים נכנסים תחת הבעלים לענין נזקים, ג"כ יש להסתפק אותו הספק, אם זהו מצד הפקעת החיוב בעצם, דע"י שמסרו לשומר נסתלק לגמרי החיוב מהם והועבר רק על השומר לבד, או דזהו רק בגדר ממלא מקום, שהשומר הוא ממלא מקום של הבעלים לענין חיובי נזקין.
דובאמת הראב"ד מסתפק להדיא (עי' בראב"ד פ"ב מהל' נזק ה"ד), אם הניזק
היכול לגבות גם מן הבעלים כשמסרו לשומר, ובדעת הרמב"ם אין אנו מוצאים בזה דבר מפורש, אכן הספק הזה מתלי תלי בספקנו הנ"ל, דאם הוא בגדר סילוק החיוב בודאי אי אפשר לגבות עוד מהבעלים, אבל אם זהו רק בתור ממלא מקום, הנה, זהו רק בגדר ערב, שס"ס החיוב מהבע"ד בעצמו לא נפקע, ואע"פ שבשומר שמסר לשומר אמרנו, דלולא הטעם דאת מהימן לי בשבועה וכו' היה פטור הראשון אפילו אם השני הוא רק ממלא מקומו, הנה שאני חיוב שמירה מחיוב נזקין, דבשמירה הנה כל עיקר סבת החיוב הוא אי-השמירה, וכשיש ממלא מקום הרי ס"ס אין כאן סבת החיוב, דאי אפשר לחייבו מצד מה שלא שמר כשהניח ממלא מקומו, אבל בנזקין שלשיטת הרמב"ם - כפי שנתבאר במק"א - עיקר סבת החיוב הוא מצד ממון והשמירה הוא רק בגדר סבת פטור, הנה רק אם נתפוס דע"י מה שמסר לשומר בזה גופא כבר מלא את כל חובת השמירה, אז לא יועמד עליו כלל חיוב נזקין, כמו בכל מזיק כששמר כראוי דפטור מטעם שיש סבת פטור, אבל אם זהו רק בתור ממלא מקום, הרי זה סימן דאין אנו מחשבים את המסירה לבן דעת כמו מלוי כל חובת השמירה, ס"ס אין כאן סבה לפטור, ואפשר רק שהשומר יהיה ממלא מקום בחיוב, אבל לא שיופקע עצם החיוב מהבעלים.
וונמצא דספיקתו של הראב"ד, אי נפקע עצם החיוב לענין נזקין מהבעלים או לא, תלויה בהמחלוקת אי שומר שמסר לשומר פטור או לא.