מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — א; סבה ומסובב 3
אבמנחות (ה' ע"ב) "ורבא אמר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה ושיריה (אינן) נאכלין - וכו' - שאין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה ובדבר הראוי לעבודה - וכו' - לאפוקי מנחת העומר דלא חזיא דחדש הוא", ובתוס' שם "ונראה לפרש דחשוב מנחת העומר דבר שאינו ראוי לעבודה, משום דאפילו לגבוה אסור להקריב חדש קודם העומר", כלומר, דכיון דקי"ל ממשקה ישראל מן המותר לישראל ובמנחת העומר לא הוי מן המותר לישראל, אחרי שעדיין לא הותר חדש.
בוגם את זה אי אפשר להבין בלי היסוד ההגיוני הנ"ל דהסבה צריכה להיות קודם המסובב ואי אפשר שיבואו בבת אחת, דהרי לכאורה ע"י הקרבת העומר גופא הותר החדש ושוב הלא הוה ממשקה ישראל מן המותר לישראל? אלא שבאופן שכזה הלא באים הסבה והמסובב בבת אחת - העומר שהוא מתיר את החדש יתיר ג"כ את האיסור החדש שבו גופא - וזה אי אפשר.