מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — א; סבה ומסובב 4
אובירושלמי גיטין (פ"ט ה"א) "למה זה דומה, לאחד שאמר לאשתו הרי זה גיטך ע"מ שתבעלי לאיש פלוני, בתחילה הוא אסור לבעול עבר ובעל הותר הגט למפרע", ונראה ג"כ כמו שפירשו המפרשים דהאיסור בביאה הוא משום דאותה הביאה היא סבה לחלות הגט, וכל סבה, כאמור, צריכה להיות קודם המסובב, ונמצא דעצם הביאה עדיין היתה באיסור, דחלות הגט באה רק בתור תולדה ממנה.
באולם בנד"ז כבר אין הדבר כל כך פשוט, דלכאורה בתנאים כבר אי אפשר ללכת בהכלל שהסבה צריכה להיות קודם המסובב הנ"ל, שהרי בכל תנאי של מעכשיו כשנתקיים התנאי חל אח"כ הדבר למפרע, ואם קיום התנאי משמש לנו בתור סבה? הרי נמצא דבזה באה הסבה אחרי המסובב. אלא שבתנאי של מעכשיו, ע"כ שלא עצם המעשה של קיום התנאי משמש לנו בתור סבה, אלא ה"קמי שמיא גליא" שכן יקויים התנאי בעתיד זהו הסבה, מפני שכל תנאי הדבר תלוי ברצונו של המתנה וכך הוא רצונו שע"י הקיום שלעתיד יחול הדבר למפרע, זאת אומרת, שלא קיום התנאי בפועל הוא הסבה לחלות הדבר, אלא קיומו בכח הוא הסבה ובאופן שכזה לא היה צריך להיות איסור בהביאה.
גאולם לפי "דרך הקודש" הידועה אשר להרמב"ם (בפרק ב' מהלכות גירושין הל' כ') שזה גופא ספוקי מספקי ליה להגמ', אי סגי קיום התנאי בכח או שבעינן דוקא בפועל - ועל מדוכא זו, איך אפשר שני הדברים יחד, קיום בפועל דוקא בשעה שחלות המעשה באה מעכשיו, כבר ישבו האחרונים, עי' בתשובת רעק"א (סי' קכ"ו) - עלינו להוסיף שהירושלמי סובר כאן דבעינן דוקא בפועל, או שעכ"פ ספוקי מספקי ליה בזה ואסור מטעם הספק.
דועי' בהמדה הבאה "סבה והעדר סבה", שבזה גופא יש ספק אי קיום התנאי משמש בתור סבה ובטול התנאי בתור העדר הסבה, או להיפך, ואם נימא, שלהיפך בטול התנאי משמש בתור סבה והקיום זהו רק העדר הסבה, ממילא לפי הכלל הנ"ל בהמושג ד"באים כאחד" גם בזה היה צריך להיות מותר, דבנ"ד אין הביאה סבה לחלות הגט, אלא שלילת הביאה היתה סבה לבטולו, וכיון דע"י הביאה אין כאן הביטול, ממילא אמרינן באים כאחת גם קיום התנאי וגם חלות הגט.
הועי' במפרשי הירושלמי הנ"ל שיש שפרשו שכל האיסור בזה הוא רק מדרבנן, ולפי דרכנו, אם נאמר דקיום התנאי משמש בתור סבה יהיה בזה איסור דאורייתא, ואם זהו רק העדר הסבה ע"כ דיש בזה רק איסור דרבנן.