המידות לחקר ההלכה — י; אמצעי ותכלית 27
אמחלוקת הרמב"ם והחינוך בלאו שאין בו מעשה אך הוא בא לעברת הלאו ע"י מעשה אם לוקין עליו או לא, הוא באמת מחלוקת אם אנו דנים רק על עצם העברה או גם על האמצעי של העברה, והרמב"ם סובר דאנו דנים גם על האמצעי של העברה, ולהכי פסק בפ"א מהל' חו"מ (הלכה ג') דבקנה חמץ בפסח לוקה משום ב"י, אע"פ דעצם הלאו הנ"ל הוא לאו שאין בו מעשה, אבל ס"ס המעשה היה האמצעי לכך, וכן פסק בפ"ה מהל' נזירות (הל' כ"א) דנזיר טהור שטמא עצמו במזיד דלוקה משום לאו דבל תאחר, ובאמת מבואר זה ג"כ בירושלמי בפ"ג דשבועות דבשבועה שאוכל ככר זה והשליכה לים דלוקה, שמכל זה אנו רואים דאנו דנים גם על האמצעי של העברה, והחינוך בכמה פעמים בספרו וביחוד בסי' שמ"ה וסי' שמ"ו פליג על זה, משום דהוא סובר, דאנו דנים רק על העצם של העברה ולא על האמצעי שלה.