מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — י; אמצעי ותכלית 28
אויש שמקשים על שיטת הרמב"ם הנ"ל מהא דפוסק בעצמו בפ"ה מהלכות מלכים (הלכה ח') "שמותר לחזור לארץ מצרים לסחורה ולפרקמטיא, ואין איסור אלא להשתקע שם ואין לוקין על לאו זה, שבעת הכניסה מותר הוא ואם יחשוב לשוב ולהשתקע שם אין בו מעשה"?
באכן באמת אין מזו אפילו התחלת קושיא, דכל חידושו של הרמב"ם הוא שלוקין לאו דוקא אם יש בהתכלית מעשה, אלא גם כשיש מעשה בהאמצעי, ואפשר להוסיף שהרמב"ם הוכיח את זה מהא דרבא דאמר "כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני, והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא", ובכן הלא בין כך ובין כך בכל אלו הלאוין אין תכלית להלאו כיון דלא מהני, ובכל זאת לקי, ויהיה איך שיהיה חדושו של הרמב"ם הוא כשיש מעשה בהאמצעי המביא להתכלית, אבל כשנוסע למצרים לשלם פרקמטיא ואח"כ נמלך בדעתו להשתקע הרי יש בזה משום שינוי התכלית לגמרי, דלהאמצעי, הביאה למצרים היתה מקודם תכלית אחרת לגמרי.