מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — י; אמצעי ותכלית 46
אאם המלאכה הביאה לתכלית ידועה, אבל התכלית איננה בעצם המלאכה אלא המלאכה שעשה בתור אמצעי לתכלית, או שהתכלית איננה באופן חיובי אלא באופן שלילי, וזה נכנס בכלל מלאכה שאינה צריכה לגופה דפטור אבל אסור.
בלמשל, חופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה כאן כן יש תכלית, כי סוף סוף אי אפשר לו לקחת את העפר אם לא יחפור, אבל כאן אין התכלית בעצם החפירה, אלא החפירה משמשת רק בתור אמצעי שעל ידה הוא מגיע למטרתו.
גאו, למשל, המוציא את המת על מנת לקוברו הנ"ל, כאן יש לנו ציור של תכלית שלילית, כי בכל הוצאה יש צד שלילי וצד חיובי, הצד השלילי הוא העקירה שעוקר את הדבר מהמקום שהונח, והצד החיובי זוהי ההנחה, ואם התכלית היא בההנחה שרוצה שהדבר יונח במקום פלוני זהו נקרא מלאכה הצריכה לגופה, אבל בהוצאת המת אין התכלית בההנחה אלא בההוצאה כמו שנאמר "ואקברה את מתי מלפני", כלומר, תכלית שלילית זהו סוג של מלאכה שאינה צריכה לגופה.
דוככה הוא הדבר בכל המלאכות, כמו שהבאנו מקודם את דעת בעל המאור בשבת, ששריפת בת כהן בשבת נקראת מלאכה שאינה צריכה לגופה, מכיון שתכלית המצוה היא בשלילה כדי לקיים את ה"ובערת הרע מקרבך".