מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — י; אמצעי ותכלית 47
אועיין בתרומת הדשן והובא ברמ"א סימן רנ"ג (סעיף ה'), לענין דבר שאינו מתכוון, דתמיד אזלינן בתר עיקר הכוונה, ואף שבאופן צדדי יש בזה גם כן איזו כוונה, בכל זאת כיון שאין עיקר כוונתו לכך זהו נקרא דבר שאינו מתכוון.
בובאמת ככה הוא הדבר גם כן במלאכה שאינה צריכה לגופה, שאם עיקר התכלית הוא בשלילה אף שבדרך אגב יש בזה גם משום איזו תכלית חיובית, בכל זאת מכיון שעיקר התכלית הוא בשלילה, זו הויא מלאכה שאינה צריכה לגופה.
גודבר זה אנו למדים מהוצאת המת גופה, דהא ס"ס גם בקבורה יש משום תכלית חיובית, דהא קבורה באה כמבואר בסנהדרין (מ"ו ע"ב) גם משום בזיוני או משום כפרה, אלא שזהו רק בדרך אגב, ועיקר התכלית הוא כאמור מצד "ואקברה את מתי מלפני" לסלקו מכאן ומשום כך הויא מלאכה שאינה צריכה לגופה.
דוככה הוא גם כן בשריפת בן כהן, דהא סוף סוף משום "ובערת הרע מקרבך" לא היה הדין דוקא בשריפה ולא במיתה אחרת, אלא שהשריפה זהו רק אחד הפרטים שיש במצוה, אבל לא עצם המצוה שהיא באה ביחוד מצד "ובערת" כנ"ל.