מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — י; אמצעי ותכלית 51
אוהרמב"ם אע"פ שמבדיל בין אמצעי הכרחי ובין אמצעי אפשרי, ובשביל כך פסק בפורץ גדר בפני בהמת חברו וכופף קומתו של חברו בפני הדליקה והשולח את הבעירה ביד חשו"ק וכו' שפטור מדיני אדם, כמבואר בפ' ד' מהל' נזקי ממון, בכ"ז פסק ב"זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות ובא אחר וקדם וסלקו שהוא חייב" כמבואר בפ"ז מהלכות חובל ומזיק (הלכה ח'), מפני, שכאמור, הוא מבדיל שפיר בין אמצעי הכרחי ובין אמצעי אפשרי, אבל אינו מבדיל בין אמצעי חיובי ובין אמצעי שלילי.
בומענין הוא שגם במלאכה שאינה צריכה לגופה נמי פוסק הרמב"ם בפ"א מהלכות שבת (הלכה ז'), דחייב. שכאמור, שגם שם אנו באים מטעם אמצעי לתכלית או תכלית שלילית והרמב"ם אינו מבדיל בזה כנ"ל.
גוכמובן, שאין הכוונה לומר ששני הדברים תלויים זה בזה, כי, כמובן, המה שני ענינים נפרדים, אכן יש בשניהם איזה צד השוה ע"י הנקודה ההגיונית הנ"ל.