מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — י; אמצעי ותכלית 56
אובת' "רבינו חיים הלוי" מחדש שם כדי לישב את דברי הרמב"ם שפסק בפ"י מהל' שבת (הלכה ז') "המפיס שחין בשבת כדי להרחיב פי המכה הר"ז חייב - וכו' - ואם הפיסה להוציא ממנה הלחה שבה ה"ז מותר", ושם (בהלכה כ"ה) פוסק ג"כ "רמשים המזיקין - וכו' - מותר לצוד אותן בשבת והוא שיתכוון להציל מנשיכתן", שהכ"מ מקשה על זה מגמרא מפורשת בשבת (ק"ז ב') ששני הדינים הללו הוא רק למאן דס"ל מלאכה שאצל"ג פטור, והרמב"ם הלא פוסק דמלאכה שאצל"ג חייב? וגם קושית התוס' על מה דאמר שמואל בשבת (ג' ע"א) שבצידה צבי ונחש ומפיס מורסא פטור ומותר, אע"פ שהוא בעצמו פוסק בשבת (מ"ב ע"א) במלאכה שאצל"ג שחייבים? והוא מתרץ שם באריכות וקוטב דבריו הוא, שלדעת הערוך דכל פסיק רישא דלא ניחא ליה שרי מטעם דבר שאינו מתכוון, ויוצא מזה בצידת נחשים ועורבים שלא יזיקו או מפיס מורסא כדי להוציא מהם ליחה, יש בזה מלבד מלאכה שאינה צריכה לגופה, גם דבר שאינו מתכוון, אכן אין לזה ענין ל"מלאכת מחשבת", שבזה כולי עלמא מודים, כי מלאכת מחשבת באה רק על זה במקום שאין כוונה גמורה למלאכה, אבל בפסיק רישא דלא ניחא ליה הרי כן יש כוונה גמורה למלאכה, אבל שאינו רוצה בהתכלית, וממילא הוא אומר ששמואל לטעמיה דדבר שאינו מתכוון מותר, הנה אף דבמלאכה שאצל"ג חייבים, כאן פטור ומותר מצד דבר שאינו מתכוון, והא דאמרינן בשבת (ק"ז ע"ב) דזה תלוי במחלוקת של מלאכה שאצל"ג, האומר הוא רב דס"ל דבר שאינו מתכוון אסור כמבואר שם בשבת (מ"ב ע"א) הנ"ל.
בופלא מאד הדבר שלא הרגיש שכמה וכמה דינים נשנו במלאכה שאצל"ג שכל היסוד שלהם כאמור הוא מפני שיש בזה רק תכלית שלילית, ולפ"ד הלא בכל אלה נבוא מצד דבר שאינו מתכוון? אלא, דכאמור, בכל דבר שאינו מתכוון אינו רוצה כלל בתכלית הדבר, כמו, למשל, בהא דמזלפין יין ושמן ע"ג אישים, שמזה לומד הערוך את דינו שם שאינו רוצה כלל בתכלית לא בחיוב ולא בשלילה, משא"כ בצד צבי ומפיס מורסא שכן רוצה בתכלית המלאכה אלא לא מפני הצד החיובי שבדבר אלא מפני הצד השלילי שבדבר, שם אי אפשר לבוא רק מצד מלאכה שאצל"ג והדרא קושיא לדוכתה?