מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — י; אמצעי ותכלית 58
אבכל מלאכה שאינה צריכה לגופה דפטור לר' שמעון יש להסתפק, אם זהו מטעם העדר הצורך, כלומר, דהצורך שאינה לגופה לא נחשב לצורך, וממילא הוא פטור מטעם מלאכה שאין בה צורך כלל, שזהו פסיק רישא דלא ניחא לו, או שהוא מטעם סילוק המלאכה, זאת אומרת, דכשנעשית המלאכה בצורך שלא לגופה עוד יותר גרוע משלא לצורך כלל, דבלא לצורך כלל הנה ס"ס המלאכה היא מלאכה אבל כשנותן להמלאכה מחשבה של אינה צריכה לגופה, זאת מבטלת לגמרי את שם המלאכה.
בואנו מוצאים בזה מחלוקת הראשונים, דהנה בחי' הר"ן בשבת - הנדפס בטעות בשם חי' הריטב"א - כתב, דאע"פ שר' שמעון סובר דמקלקל בחבורה חייב, בכ"ז במלאכה שאינה צריכה לגופה פטור, והתוס' והרמב"ן חולקים ע"ז, ולדעתם במקלקל בחבורה אין הבדל בין צריך לגופה ובין אינו צריך לגופה, ומובן דבזה הוא פלוגתייהו, דלדעת הראשון הוא מטעם סילוק המלאכה, ולדעת האחרונים זהו רק מטעם העדר הצורך, ובמקום שאין אנו זוקקים לצורך כלל, שם לא שייך ההבדל בין צריכה לגופה או אינה צריכה לגופה.