מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 1
אמציאות ודין
בכל דין קשור לאיזו מציאות של עצם או של פעולה, ואי אפשר לדין שיתהוה בלי איזו מציאות.
גוכבר כתבנו במדה ב' "סבה והעדר הסבה" (אות ד') שיש הבדל בין סבה ומסובב לבין מציאות ודין, הסיבה היא רק גורמת להמסובב, אבל סוף סוף המה שני דברים נפרדים, אם כי הדבר השני - המסובב - בא בתור תולדה מהראשון - מהסבה, לא כן בדברים שהמה בבחינת מציאות ודין שהם דבר אחד, אלא שהמציאות היא בבחינת כמות והדין בבחינת איכות, אבל כמובן שאין איכות בעולם המציאות בלי כמות.
דבאופן שכל התהוות דין בא על-ידי התהוות מציאות, וכל שינוי בדין בא ע"י שינוי במציאות, כלומר, שינוי בעצם או בפעולה ולפעמים ג"כ ע"י שינוי הזמן והמקום של המציאות או שינוי האופנים.
הלמשל, אם הבשר כשהוא לעצמו הוא מותר והחלב כשהוא לעצמו ג"כ מותר ובכ"ז בשר בחלב אסור זהו ג"כ מפני שנוי המציאות, כי בשר בחלב ביחד זוהי מציאות חדשה, ואם הבהמה היתה מקודם אסורה ואח"כ היא מותרת זהו מפני פעולת השחיטה שנתחדשה, וההבדל בין מלאכה שהיא פעם מותרת ופעם אסורה זהו כמובן הבדל בזמן, שבזמן של כל ימות החול היא מותרת ובזמן של שבת ויו"ט היא אסורה, וההבדל במקום - כמו, למשל, חולין שנשחטו בעזרה או קדשים שנשחטו בחוץ או קדשי קדשים ששחיטתם בצפון דוקא, כל המצוות התלויות בארץ וכל האיסורים התלויים בארץ. כמו איסור טבל, וכדומה.
וושינוי האופנים ג"כ מובן הוא, למשל: בשר בחלב שאסור רק באופן של בישול ואי תרי ליה כולי יומא בחלבא שרי, או בשחיטה כשהוא שוחט בסכין חד וחלק הוא כשר ובסכין פגום הרי היא נבילה, וכדומה.
זואמנם יוצא מן הכלל הזה הוא לכאורה קדשים, ששם גם המחשבה פוסלת, כמו מחשבת שלא לשמן, פגול של מחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו, אבל החידוש הוא ששם גם המחשבה היא בכלל של מציאות - אבל עכ"פ הכלל קיים ש"אי אפשר לדין שיתהוה בלי מציאות".