מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 4
אאולם כשאנו מקיפים את הענינים מכל הצדדים נראה שאין הדבר כך, אלא מלבד המושג מצוה יש לנו ג"כ המושג משפט, והאחרון אינו מצטמצם דוקא במסגרת של מצוה לחוד.
בלמשל, אין שום הוה-אמינא שאיזו עשה שהיא תדחה את הל"ת של "לא תגזול". ו"הרי שגזל סאה של חטין: טחנה, לשה ואפאה והפריש ממנה חלה, אין זה מברך אלא מנאץ" (ב"ק צ"ד ע"א), ולא דוקא מפני שאין זו "בעידנא" - שבעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה, אלא אפילו אם יקיים את העשה בשעת עברה על הלאו של לא תגזול בעידנא ממש, כגון: אם יאכל מצה של חברו שהאכילה נעשית בשעת הגזלה ממש, ג"כ לא יצוייר כלל שיהיה הוה-אמינא שנגיד בזה אתי עשה ודוחה ל"ת. ונראה מזה שמצוה ועברה לחוד ומשפט לחוד, ואין אנו מביטים על "לא תגזול" כעל עברה לחוד שהדבר נוגע רק לאדם שעובר בלבד, אלא מצד הדין הממוני שבזה, כלומר: מצד המשפטי שבזה - וזה לא נכנס להגדרה של עשה דוחה ל"ת.
גאו מה שהגמרא אומרת כל כך בתמיהא: "הרי שנתערב לו קב חטין בעשרה קבין של חברו, יאכל הלה וחדי?" (ביצה ל"ח ע"ב) - ואין אנו אומרים שכמו שכל האיסורים שבתורה מתבטלים ברוב וה"איסור גופא נהפך להיות היתר" - להרבה ראשונים - ככה ג"כ מתבטל האיסור של "לא תגזול"? ואמנם נאמרו בזה הרבה טעמים, אבל בכל זאת גם אחרי הטעמים הללו שאלה היא, מאין לנו כל כך הפשטות בזה, אם לא שפשיטא לגמרא שאין אנו מביטים על "לא תגזול" מצד העברה שבדבר לחוד אלא גם מצד המושג המשפטי שבזה. וזה לא נכנס בסוג של איסורים לחוד שיש בהם המושג ביטול.
דאו לא לישתמיט שום תנא להגיד, שאם עוסק במצוה פטור מן המצוה - יהיה פטור כשיושב בסוכה או כשנותן צדקה לקיים ע"י זה מצות פריעת בעל חוב, ומדוע? ועלינו להגיד ג"כ, מפני שחוב הוא ענין משפטי גם מלבד המצוה, ולא נפטר מהחוב המשפטי ע"י המצוה.
הוההגדרה המדוייקת היא זו, שאין הבעלות באה מצד הלא תגזול אלא להיפך, שהלא תגזול בא מצד הבעלות, - ובעלות זוהי מציאות ככל מציאות; וכמו שלא נאמר שהחלב הוא חלב מצד איסור התורה שיש על זה, אלא להיפך - שעל מציאות חלב בא איסור התורה, ככה ג"כ בזה כנ"ל. והמציאות של הבעלות זהו ההסכם הכללי של בני אדם; וככה ג"כ "פריעת בעל-חוב - מצוה", שאין החוב בא ע"י המצוה אלא להיפך, החוב זוהי המציאות והמצוה באה על המציאות הזו, כמו, למשל, מצות השבתת חמץ שאין המצוה עושה את הדבר לחמץ, אלא שעל מציאות זו יש מצוה של השבתה; וכמו כסוי הדם שהגדרה היא בודאי שלמציאות דם שחיטה יש מצוה של כסוי ולא להיפך, ככה ג"כ בנידון דידן, בפריעת חוב.