מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 5
אוממילא לא שייך בזה להגיד, אתי עשה ודחי לא תעשה, כמו כלאים בציצית, למשל, ששם ישנה המציאות של בגד שהאיסור כלאים בא עליו והעשה דוחה את האיסור וממילא הוא מקיים את המצוה של ציצית שישנה בבגד זה. אבל כאן, בגזל, יש לא רק איסור אלא המציאות איננה לגמרי, כי על מה שישנה בעלות של אחרים זוהי מציאות של אחרים, ולגבי אחר אין כלל המציאות הזו וכאילו אינה קיימת כלל. וכן לענין ביטול שכפי שיתבאר אצלנו להלן, כל מושג הביטול בא על הדין ולא על המציאות, שס"ס את המציאות אי אפשר לבטל, ולא שייך ביטול על קב חיטין שנתערב בעשרה קבין של חברו; וכמו שעצם מציאות קב החיטין הנ"ל לא נתבטל, ככה ג"כ הבעלות של הקב שזוהי ג"כ מציאות כנ"ל לא נתבטלה. וכמובן שלא שייך להגיד בנוגע לפריעת בע"ח מצוה, שעוסק במצוה פטור מן המצוה כי הוא פטור רק מן המצוה אבל המציאות לא נשתנתה כלל על ידי כך.
בוככה ג"כ לא יקשה בה שמקשים האחרונים, מדוע לא יהיה מותר לשלם חוב אף באיסורי-הנאה, כיון דפריעת בעל חוב מצוה - ומצוות לאו ליהנות נתנו? כי כאן אין ההנאה במצוה לבד אך במציאות גופה, וכמו ששנינו, שהנודר מן המעין אסור לטבול בימות החמה, (עי' בר"ן נדרים ט"ז ע"ב) משום שאע"פ שבמצות הטבילה אמרינן "מצוות לאו ליהנות נתנו", אבל ס"ס ההנאה ממציאות הטבילה במעין, אסורה - הכי נמי.
גואמנם רב פפא שסובר פריעת בעל חוב מצוה, מוסיף ג"כ "ויתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו". אבל כבר כתבנו במק"א, שהמכוון הוא שעל קטנים לא רק שאין המושג מצוה, אלא ג"כ אין המושג חיוב, מפני שלכל חיוב צריך להיות נושא החיוב, וקטנים אינם בכלל נושא החיוב. והראיה, שאם, למשל יגזול קטן איזו גזלה בודאי שמוציאין אנחנו מידו. ואם היינו באים בגזלה רק מצד האסור שבדבר הלא גם בקטן אוכל נבלות יש מ"ד שאין ב"ד מצווין להפרישו, ומכש"כ שאין זה דין דאורייתא, אלא שכאן אין אנו באים מצד האיסור שבדבר אלא מצד המשפט שיש בדבר, שזה מסור לבית-דין.
דואפילו אם נפרש ממה שאמר "פריעת בעל חוב מצוה" שהדברים כפשוטם שיש בזה רק מצוה לבד, אבל הלא רוב הראשונים סוברים שרב פפא סובר באמת שיעבודא לאו דאורייתא, ומי שסובר שיעבודא דאורייתא חולק על זה, וע"כ עלינו לתת הגדרה שיש מושג שיעבוד בלי היסוד של פריעת בעל חוב מצוה, שזה אי אפשר רק על יסוד משפטי. ומזה גופא ראיה, שאין המשפט מסתעף מהמצוה אלא להיפך: המצוה מסתעפת מהמשפט, ואף שמי שלא מצווה על זה מצד המצוה שבדבר בכל זאת מחוייב מצד המשפטי שבדבר.
הולא נחלקו רק בנוגע לפריעת בעל חוב, אבל בנוגע לבעלות בכלל אין שום חולק בדבר, שמושג הבעלות קיים אף בלי המצוה שבדבר; ומוציאים את הגזלה מיד הגזלן אף אם לא עבר על העברה של לא תגזול, למשל חשו"ק שגזלו.
וומה"ט דבר מוסכם הוא דקנין דרבנן מועיל אף מדאורייתא וכמו כן אף קנין של מנהג הסוחרים מועיל מדאורייתא, כי, כאמור, הבעלות - ענין מציאותי, וכיון שזהו מנהג הסוחרים, זו גופא המציאות של בעלות, ויש על זה שוב האיסור של "לא תגזול" מדאורייתא.
זוככה יש ג"כ הרבה דברים של "פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים" שזה גופא מראה על כך, שמושג מצוה ועברה לחוד ומושג המשפטים לחוד; ויש דברים שאין בהם מושג משפטי, אם כי במושג עברה כן נכללים.