מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 11
אולכאורה נראה שספק זה מיתלי תלי במה הוא מקור הדבר שרבית קצוצה יוצאה בדיינים: אם זהו מטעם "כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני"; או משום דאמר קרא "וחי אחיך עמך, אהדר ליה כי היכי דניחי עמך" דאם אנו תופסים את המקור הראשון נדמה שאינו קונה כלל, דכל הנתינה של המלוה לא אהגיא כלל וכאילו לא נתן דמי. אבל אם אנו למדים זה מהמקור השני מהפסוק "וחי אחיך עמך" - הרי זוהי מצוה בעלמא.
באולם לכאורה קשה, כיון דס"ס קי"ל שכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד, אי עביד לא מהני, הלא מהראוי שלא יקנה כלל, ולמה אנו צריכים בכלל לפסוק "וחי אחיך עמך"? ואמנם גם מכאן תהיה ראיה להנחתנו הכללית, דבעלות - זהו ענין של מציאות, והיסוד שבה, כאמור, שכל דבר נעתק מרשות לרשות ע"י הסכמת שני הצדדים ועל מציאות לא שייך לומר אי עביד לא מהני, דכל הסוגיא של "אי עביד לא מהני" - הכל מדובר ע"ד דברי חלות המתהוים מדיני התורה כמו: תמורה, גירושין, קדושין, תרומה, פדיון בבכור ובמעשר, מקדיש בעלי מומין למזבח, פיאה - שכל הענינים האלה מתהוים מדיני התורה. ואמנם גם בגזל ובקנית משכון אנו משתמשים בכלל של אי עביד לא מהני, כדמסקינן שם: "ואלא במאי קא מיפלגי? בשינוי קונה קא מיפלגי" - ומשכון שקונה רוצה הגמרא להביא ראיה דאי עביד - מהני. אכן, כמובן ששם בודאי אפשר להשתמש בהגדרה של עביד לא מהני, כי, כאמור מציאות של בעלות היא כשהשינוי מרשות לרשות בא ע"י הסכמת שני הצדדים, ולא כן בגזל ומשכון בעל כרחו של הלוה, שאין כאן הסכם הדדי. משא"כ ברבית שהדבר נעשה עפ"י כל חוקי הבעלות הטבעיים - אין בזה כלל ההגדרה של "אי עביד לא מהני" כנ"ל.
גוכמו שאי אפשר להשתמש בעניני ממונות בהכללים של עשה דוחה לא תעשה, ביטול ברוב, עוסק במצוה פטור מן המצוה כנ"ל - ככה גם אי אפשר להשתמש בהכלל של "כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני" כי כל אלה הכללים המה כללים תורניים שאפשר להשתמש בהם רק בענינים שיש להם רק יסוד תורני ולא כך בבעלות שיש לזה יסוד מציאותי וטבעי כנ"ל.