מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 14
אויש מצוות ועברות בעניני ממונות שאפשר להסתפק, אם הם מושגים משפטיים או שהן מצוות ועברות סתם, אם כי הן באות בשטח של עניני ממונות כציורים הקודמים של רבית, לא תחמוד, שוחד וכדומה.
בלמשל בהמצוה והעברה ביובל: "בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו" - "והארץ לא תמכר לצמיתות", יש להסתפק אם זהו מושג משפטי או סתם מצוה ועברה.
גואמנם הספק הזה נכלל בחקירתנו - במדת "סבה והעדר סבה" (ח"א מדה ב') - במכירה בזמן שהיובל נוהג, אם המכירה כשלעצמה היא רק באופן זמני, או שעצם המכירה היא אמנם באופן בלתי זמני, אלא שהיובל בתור מצוה היא הסבה להעברת השדות מרשות הלוקח לרשות המוכר.
דואמנם הוכחנו שם כהצד השני, ובאופן שכזה דין היובל לא נכנס לסוג המשפטי, אלא לסוג של מצוות ועברות בכלל.
הועי' ברמב"ם פ"א מהל' שמטה ויובל, שכתב: "ואם מכר לצמיתות - שניהם עוברים בלאו ועשה. ואין מעשיהם מועילים אלא תחזור השדה לבעלים ביובל". ולכאורה, לפי דברינו, אם ה"לא תעביד" הוא רק מצד עברה סתם, אין זה מבטל את דין המשפטי - וא"כ מדוע אמר כאן שאין "מעשיהם מועילים"?
ואמנם באמת שם לענין יובל, אנו באים מצד אחר ונשתמש בזה בתירוצו של הגאון רעק"א על הקושיא, מדוע שוחט בשבת שחיטתו כשירה? שהוא מסביר בתירוצו שכל המחלוקת אי עביד מהני או לא מהני, הי' בכוונת התורה: אם כל לאו נאמר על העושה או על המעשה, - שאביי סובר כהצד הראשון, ובשביל כך - אי עביד מהני. כי אע"פ שהעושה עבר, אבל המעשה קיים; ורבא סובר כהצד השני ובשביל כך - אי עביד לא מהני. ואם באמת היה כתוב בתורה "לא תשחט בשבת" ג"כ היתה שייכת המחלוקת הנ"ל מתוך הספק, אם הלאו הוא על השוחט או על השחיטה. אבל מכיון שאין על זה לאו מיוחד, אלא אנו יודעים זאת מהלאו של "לא תעשה כל מלאכה", ובדרך כלל זה בודאי נאמר על העושה ולא על המעשה שאי אפשר להגיד, למשל, בהבונה בשבת שהבנין אינו בנין, כי אי אפשר להכחיש את המציאות שהבנין קיים וכדומה, ממילא גם השוחט בשבת גם כן הלאו הוא רק על השוחט ולא על השחיטה.
זונלמד מזה גם את הצד ההפוך, שבמקום שאנו מוצאים שהתורה עצמה כתבה את הלאו לא על העושה אלא על המעשה, שם כ"ע מודים שלא מהני. והציור הזה הוא באמת ביובל, שצורת הלאו היא: "והארץ לא תמכר לצמיתות, כי לי כל הארץ", ולשון התורה מוכיחה שזוהי מצוה בהארץ גופא, שהיא - הארץ - לא תמכר; ובמקום שהתורה גופא מדגישה את המעשה שם כו"ע מודים דלא מהני, כנ"ל.