מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 15
אוגם כן ביפת תואר שיש בזה לאו "ומכר לא תמכרנה" ג"כ יש להסתפק, אם זהו דין משפטי - שאין לו קנין בה עד כדי למוכרה, - או שבאמת מצד המשפטי שבדבר הוא קונה אותה לכל דבר, כי זה נכלל בכלל "וישב ממנו - שבי", שכמבואר בגיטין (ל"ח א') זהו קנין גמור, אלא זו היא עברה ככל העברות, אם כי עברה זו נוגעת בשטח ממוני. ולפי דברינו הנ"ל, מכיון שהרמב"ם פסק בהמוכר יפת תואר שהקנין לא חל לגמרי, ע"ש בפ' ח' מהלכות מלכים (הלכה ו') ש"מ שזהו ענין משפטי, דאין לו בעלות עליה לענין מכירה, דאם לא כן לא היתה מתבטלת המכירה הבאה על יסוד משפטי, מפני העברה שהאדם עובר בזה.
בועי' ברמב"ם פ"ו מהל' בכורות (הלכה ה') שכתב, "מעשר בהמה אסור למוכרו כשהוא תמים, שנאמר כי לא יגאל וכו'. יראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה הלוקח ולפיכך אינו לוקה כמוכר חרמי כהנים שלא קנה הלוקח וכמוכר יפת תואר".
גובודאי שבכל הדברים הללו יש בזה גם מושג משפטי, כי בהקדש יש לא רק אסורים אלא ג"כ קנינים: "רשות הקדש", ואלא הדברים בהקדש שאסור לו להבעלים למכור, באלה אין לו תוקף משפטי לכך ונכנס זה שוב בכלל של "לא מהני".