מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 17
אאכן, אנו מוצאים בקם ליה בדרבא מיניה שבזה אין אנו מבדילים בין עניני עברה לשמים ובין משפטים שבין אדם לחברו, שאפילו אם התחייב מיתה מצד עברה לשמים גרידתא הוא פטור מלשלם ממון. ואין הבדל בדבר בין "המדליק את הגדיש והיה עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו פטור", מפני שנתחייב מיתה מצד הריגת העבד כמבואר בב"ק (כ"ג ע"ב) ובין הזורק חץ בשבת מתחילת ארבע לסוף ארבע וקרע שיראין בהליכתו פטור, שעקירה צורך הנחה היא כמבואר בכתובות (ל"א ע"א)? אכן, באמת בקם ליה בדברא מיניה לא העברה כשהיא לעצמה היא פוטרת מממון אלא העונש הכרוך בזה - והעונש הוא כבר מושג משפטי - כי בעונשים, כאשר יבואר אצלנו להלן, הב"ד בעצמם המה נושאי החיוב מצד "ובערת הרע מקרבך" וזהו בודאי רק מושג משפטי, ובשביל כך אע"פ ש"האיסור עצמו בעד אחד יוחזק" כלשון הרמב"ם בפ' ט"ז הלכות סנהדרין ה"ו, הנה העונש הכרוך בזה יוצא לפועל רק ע"י שנים, כי זה בא כבר מהצד המשפטי שבדבר, באופן שגם בקם ליה בדרבא מיניה יש לנו רק הציור שמושג משפטי אחד מסלק מושג משפטי אחר, כנ"ל.