מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 20
אבמציאות ודין יש לנו ג"כ לעמוד על זה: יש מציאות ודין שהמציאות פועלת את הדין ויש מציאות ודין שהדין הוא בעצם המציאות.
בלמשל: קדושין, גירושין, תרומה, הקדש וכדומה, שכל הדינים הללו מתהוים ע"י מעשה מציאותי. מעשה הקידושין, הגרושין וכו', הנה המציאות פועלת את הדינים, כי אין הדין של האישות מונה בנתינת הכסף של הקדושין כשהיא לעצמה, אלא שכך אמרה התורה שמעשים מציאותיים כאלה וכאלה פועלים דינים הללו. אכן, למשל, איסור חלב, דם, בשר בחלב וכדומה - שם בודאי הדין הוא בתוך המציאות ממש, כי למציאות שכזו יש דין איסור.
גבאופן הראשון המציאות לחוד והדין לחוד, כי אפשר לנו לתפוס את המציאות גם בלי הדין ואת הדין בלי המציאות: למשל, "האשה נקנית בכסף", הנה אפשר לנו לתפוס נתינת כסף בלי קדושין; ואת הדין - דין האישות כשהוא לעצמו - אפשר לנו לתפוס גם בלי נתינת פרוטה וכדומה, אלא שהקשר בין המציאות ובין הדין בזה הוא, מה שהמציאות פועלת את הדין. לא כן, למשל, באיסור חלב, דם וכדומה, שם אע"פ שאפשר לנו לתפוס את המציאות בלי הדין, את החלב בלי איסור חלב, אבל, כמובן, שאי אפשר לנו לתפוס את הדין - את איסור החלב - בלי המציאות.
דוהנה הכלל של "כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד, אי עביד לא מהני" - נכנס באמת במדת מציאות ודין, כלומר: שבאופן שכזה, אין המציאות - אי עביד - מביאה את הדין וממילא לא מהני'.
האכן, דוק ותשכח, שכל הסוגיא של "כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד" מדברת רק במציאות ודין באופן הראשון. שהמציאות היתה צריכה לפעול את הדין. כלומר: שה"אי עביד" וה"מהני" המה שני דברים שאפשר לתפוס כל אחד כשהוא לעצמו. אבל אין אנו מוצאים את זה באופן השני, במקום שהדין הוא בתוך המציאות גופא. וביתר בהירות: כל ההגדרה של אי עביד לא מהני הוא, כשאנו דנים על איזו חלות שצריכה לצאת מתוך המציאות בתור פועל יוצא, ועל זה אנו אומרים שלא מהני ונשארה המציאות בלי פועל יוצר, בלי החלות. אבל במקום שהדין הוא לא בתור חלות, אלא שהוא בעצם המציאות, אין זה בכלל פועל-יוצא שיהיה שייך להגיד על זה "לא מהני" ולהפריד בין הדבקים, בין המציאות ובין הדין.