מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 23
אובזה תסתלקנה הרבה קושיות בהכלל אעל"מ הנ"ל: למשל, הקושיא, אם בא על יבמתו נדה - קנאה? פשוט, שה"לא תעביד" שייך כאן להלכות נדה - וה"מהני" הוא הלכה ביבום, או למשל, קושית ה"בית אפרים" ביו"ד (ס' ל"ט) בשחיטת חוץ, שהשחיטה מטהרת מידי נבלה, ואמאי לא נימא אעל"מ? גם כן לא קשה, כי ה"לא תעביד" הוא מצד הקדשים שבזה וה"מהני" - מצד החולין. כי גם בקדשים גופא - מה שהשחיטה מטהרת מידי נבלה - אין זה דין של קדשים דוקא, אלא דין כללי, גם בחולין. ואמנם, בכל הדינים המיוחדים של קדשים, באמת כששחט בחוץ - לא מהני. אבל ס"ס השחיטה מטהרת מידי נבלה, כי הטהרה הזו איננה קשורה כלל להדין של קדשים שיש בבהמה. ואמנם, ככה הוא הדין תמיד בכל פסולי קדשים בשחיטה כמו מתעסק בקדשים; או שהשחיטה היתה במחשבת פגול; או בשלא לשמן, שהשחיטה מטהרת מידי נבלה, כי זהו הכלל ש"אין נוגעת בחברתה" שאין הפסולים הבאים מצד דיני הקדשים נוגעים לבטל את הדינים החילונים של השחיטה. ואסור אכילה שיש בזה הוא ג"כ לא מצד חסרון שחיטה בתור מתיר לאכילה אלא מצד חסרון קדושת הדם כמו שאמרינן במנחות (מ"ז ב') "מי סברת, דם בצואר בהמה קדושה - דם שחיטה מקדשה", וכששוחט בפסול אין קדושת הדם.
בוכהאי גוונא ההלכה, שאם כתב גט על איסורי הנאה - כשר, כמבואר בגיטין (כ' א'), והשוחט בסכין של ע"ז בהמה מסוכנת, שלדעת הרא"ש בחולין בדיעבד מותרת, ולפי ההגדרה הנ"ל מובן שלא קשה בזה מצד אעל"מ, כי ה"לא תעביד" הוא מצד איסור ההנאה בעוד שה"מהני הוא דין בגיטין או בשחיטה.
גויש לנמק את ההבדל הנ"ל עוד ביתר בהירות ולהניח, שהכלל של "אי עביד לא מהני" מגדיר רק בשלילה שהעברה אינה יכולה לגרום את החלות, אבל מזה לא נאמר שהעברה תבטל ותסלק את החלות הכרוכה בהמעשה, שגם כשנסלק את העברה, ס"ס יש בהמעשה כשהוא לעצמו כדי להביא את החלות.
דלמשל ההבדל בתמורה מצד אחד ובין השוחט בשבת מצד שני. בתמורה העברה היא בעצם מהות התמורה: "לא יחליפנו ולא ימיר", ואם אנו מסלקים את העברה כמאן דליתא לגמרי הלא אין שום דבר שיביא את החלות של תמורה. וככה כל הדוגמאות שיש בסוגית הגמרא בתמורה. ולא כן בשוחט בשבת, שהעברה היא לא בהשחיטה כשהיא לעצמה, אלא מה שהשחיטה היתה בשבת, ואם נסלק את סבת העברה, ז. א. את השבת, הרי ס"ס נשאר מעשה השחיטה, וכאן אם נשתמש בהכלל של "לא מהני" אז אין זה בגדר לא יועיל שאין העברה מועילה אלא בגדר "יזיק" שהעברה תסלק גם את המעשה כשהוא לעצמו - וזה לא אשכחן.
הוככה הוא הדבר גם בכל הדוגמאות האחרות, כמו, למשל, בנשבע שלא לגרש, בשוחט קדשים בחוץ, בכותב גט על איסורי הנאה, שבכולם אם נסלק את הנקודה שממנה באה העברה ג"כ יש מעשה. ואם כי כל המעשים נעשו ע"י עברה, אך, כאמור, הגדר של "לא מהני" הוא שהעברה לא מועילה, אבל לא שהעברה מזיקה.
ואך זה כבר נכנס יותר למדת "החיוב והשלילה", ששם הוכחנו ציור שכזה גם באונס, במעשה אונס לא מביא לפועל יוצא אבל לא מסלק פועל יוצא; או במילים אחרות: שהאונס משמש לנו בתור העדר הסבה אבל לא בתור סבה חדשה בין לחיוב ובין לשלילה. וה"נ גם בהא דלא מהני, הכוונה שע"י ה"לא תעביד" נשאר העדר הסבה, אבל לא שזה ישמש בתור סבה להפריע את המעשה שיש לו קיום עצמי גם בלי העברה, כנ"ל.