מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 27
אועדיין צריכים אנו לבאר שלכאורה הלא יחיד מומחה יכול לדון גם עפ"י האומדנא שלו, והאם יש אומדנה יותר גדולה לברור המציאות מכפי שראה את זה בעיניו ממש?
באך על זה נתן תשובה מספקת אחד מגדולי האחרונים, הרי"מ ז"ל, שמתוך פלפולו הוציא דווקא נקודה משפטית נכונה מאוד.
גכי זהו כלל גדול במושג המשפטים: משפט אחד יהיה לכם משפט השוה לכולכם" ועל כן, אע"פ שכל דיין יכול לפסוק עפ"י אומדנא שלו לבד, בכ"ז אין מי שיסבור, שאם יבוא לב"ד עד אחד שמכירים בו בכל הודאות, שהוא לא ישקר בשום אופן ובטוחים בזה במאה אחוז, שיהיה הב"ד יכולים להוציא ממון על פיו.
דולהיפך אנו מוצאים גמרא מפורשת להיפך בכתובות (פ"ה ע"א) "אמר רבי פפא, השתא דאמר מר קים לי בגוויה מילתא הוא, כגון אבא בר מרי דקים לי בגווה קרענא שטרא אפומיה. קרענא ס"ד? אלא מרענא שטרה אפומיה". ומנין באמת לחז"ל שאי אפשר לקרוע השטר בכה"ג? הלא אפשר לקרוע שטר עפ"י אומדנה דמוכח, ואין אומדנה דמוכח יותר לרב פפא מעדותו של אבא בר מרי שיודע בו בוודאי שלא ישקר?
האלא שבכאן אנו באים מצד "משפט אחד יהיה לכם" הנ"ל, ובשביל זה אנו יכולים ג"כ לפסוק עפ"י אומדנא דמוכח שבא מגוף הענין כשהוא לעצמו, באופן שאם יבוא ענין שכזה לכל ב"ד שבעולם ימצאו בזה את האומדנא דמוכח הזה וכולם יפסקו אותו הפסק דין, משא"כ ברב פפא דקים ליה באבא בר מרי, שיתכן שרק "ליה קיים", אז אפילו הוא בעצמו לא יכול לקרוע שטר ע"י כך מפני שאין זה בבחינת "משפט השוה לכולם".
ווה"נ ג"כ ביחיד מומחה, שאע"פ שיכול לפסוק עפ"י אומדנא, מפני שמכיוון שהוא מומחה הוא ג"כ מומחה לכך להעמיד את האומדנה כראוי באופן שזה יהיה "משפט השוה לכולכם", כי ג"כ אם יבוא אותו הדבר לכל ב"ד שבעולם יפסקו את אותו הדין. אבל כשהוא היה הרואה היחידי של הדבר לא יכול לפסוק עפ"י ראייתו, כי סוף סוף אין זה "משפט השוה לכולכם", בהיות שרק הב"ד הזה, הב"ד של היחיד מומחה הנ"ל יכול לשפוט עפ"י ראייתו, אבל לשום ב"ד אחר לא יכולים לפסוק עפ"י ראייתו, כי כלפי כל ב"ד אחר אינו אלא עד אחד ככל עד דעלמא.
זוראיה מוכרחת לכך דלא תהא שמיעה גדולה מראיה אינה באה רק להשמיע בזה, שלא נחוצה הגדת עדות בזה, אבל עצם העדות כן נחוץ, אפשר להוכיח מזה גופא, שאנו מחלקינן בין ראיה ביום לבין ראיה בלילה, ובלילה אנו אומרים, שאין עד נעשה דיין, והטעם הוא כמו שמבאים בתוס' משום דקבלת עדות פסולה בלילה ואי בכה"ג אין אנו צריכים בכלל לעדות, מאי איכפת לנו בזה? אלא ודאי ש"מ, שהחידוש הוא רק בזה שאינם צריכים להגדת עדות לפני אחרים, כי הראיה גופא נחשבת להגדה, באופן, שבשעת הראיה הוי קבלת עדות, קבלת עדות של עצמם, וכיוון שאין מקבלין עדות בלילה בשביל כך אין עד נעשה דיין.
חומכאן אנו רואים עוד יותר, שלא רק שגם בדיינים אנו צריכים לעצם העדות אלא שבעינן גם לקבלת עדות ורק שאנו מחשבים כאילו הדיינים בעצמם מקבלים עדותם גופא, וממילא אנו מקפידים בזה על כל דיני קבלת עדות.