מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 29
אואכן לפ"ז יוצא, שס"ס יש הבדל בעצם בין דיני ממונות לדיני נפשות ומלקות, ששם אנו דרושים לעדות שהמה יקימו את עצם הדבר, שהרי בלי עדים לא מועילה שום אומדנא בעולם, כמו שאנו מוצאים בסנהדרין (ל"ז ב') "תניא, אמר ר' שמעון בן שטח, אראה בנחמה, אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חברו לחורבה ורצתי אחריו וראיתי סיף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר, ואמרתי לו, רשע, מי הרגו לזה או אני או אתה? אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי, שהרי אמרה תורה עפ"י שנים עדים יומת המת" שזאת אומרת, שלא מועילה שום אומדנא שבעולם בעונש הגוף, ובדיני ממונות יכולים הבית דין לפסוק עפ"י אומדנא לבד? ולפי דברינו הנ"ל, אין הטעם מפני שהבית דין גופא נעשים בזה לעדות, אלא שבאופן שכזה אין אנו צריכים לעדים כנ"ל?
בוממילא יוצא שס"ס שבדיני ממונות אין העדים בעצמם המה המקימי דבר אלא שהמה רק הגורמים לה"יקום דבר" שבעיקר זה נעשה עפ"י הב"ד.
גובזה אפשר למצוא נמוק חדש בזה, שאין אנו מוצאים בממון הדין של "כאשר זמם ולא כאשר עשה", והראשונים דחקו בזה (עי' בתוס' ב"ק ד' ע"ב ובשמ"ק), אך לפ"ז הוא פשוט, כי בממון גם אם הוצא הפסק לפועל אין זה נקרא "כאשר עשה", כי לא העדים המה העושים, אלא הדיינים המה העושים והעדים המה רק הגורמים לעשיית הדייינים, אבל בדיני נפשות שהעדים בעצמם המה המקיימי דבר, הנה אם יצא הפסק לפועל זהו באמת בכלל "ולא כאשר עשה" של העדים.
דואמנם לפ"ז יצא, דבקנס שג"כ אין החיוב אלא ע"י עדים דוקא, שגם שם יהיה הדין של "כאשר זמם ולא כאשר עשה". ואין בזה משום חידוש כל כך, כי גם לטעם של הר"י בתוס' ב"ק הנ"ל, כי בממון עונשין מן הדין הלא גם זה שייך רק בממון ולא בקנס.
האולם זה יהיה מתלי תלי במחלוקת הרמב"ן והראב"ד, אם מועיל מיגו לחייב בקנס, שידוע שלשיטת הראב"ד, שכיון שמודה בקנס פטור אין שום אמצעי שיחייב זולת העדאת עדים. והרמב"ן סובר שיש רק דין של אשר ירשיעון אלקים פרט למרשיע את עצמו, אבל במיגו אין זה נקרא מרשיע את עצמו, ובזה כנראה ג"כ מחלקת רש"י ותוס' בב"ק (ע"ד ע"א), בהא דבקנס אין חיוב עד אחרי הגמ"ד, אם רק מטעם דאי מודי מיפטר - שזוהי שיטת רש"י - או פשוט מטעם שלפני הגמ"ד בכלל אין חיוב - וזו היא דעת תוספות שהכל סובב על נקודה אחת, אם גם בקנס המציאות מחייבת כמו בממון, ורק שדינא הוא שמודה בקנס פטור; או שקנס הוא כמו דיני נפשות שלא המציאות לבד מחייבת אלא רק העדאת עדים, ולהצד השני הנ"ל, הנה לפי דברינו גם בקנס יהיה הדין של"כאשר זמם ולא כאשר עשה".