מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 30
אובזה אפשר לתרץ את הקושיה שמקשים על זה ש"הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין" שמזה אנו רואים שגם היזק בדבור נקרא היזק ממש, א"כ מדוע בעדים שאמרו שקר העדנו לא חייבים רק מדינא דגרמי הלא יש בזה ג"כ משום מזיק ממש במה שהזיקו לו ע"י הדבור?
באבל לפי"ז ההבדל הוא פשוט, כי בפיגול הנה עצם המחשבה או הדבור של הפיגול הוא הוא שפוסל את הקרבן, באופן שבפסול הקרבן יש פעולות ההיזק של המזיק; לא כן בעדי שקר שעצם החיוב שנתחייב הזכאי, הנה לא העדים היו הפועלים אלא הבית דין, כי המה המקיימי דבר בזה כנ"ל, והעדים המה רק שהטעו את הבית דין. וכמובן שבאופן שכזה, הנה אפילו במזיק ממש, ולא דוקא בדבור לבד, אין בזה אלא משום גרמי לחוד.