מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 43
אועיין בש"ך ח"מ סי' ל"ו (סעיף א' סק"ג) שכתב דבעדי קדושין יש הדין של נמצא אחד מהם קרוב או פסול, ובריטב"א פ' האיש מקדש שכתב ג"כ בשם רבו שהורה כן הלכה למעשה ומסיק "אבל אין זה דעת המפרשים וראוי להחמיר" ועל כל פנים נראה, שגם בקדושין אין מדאורייתא הדין של נמצא קרוב או פסול ורק מצד חומרא בעלמא, וגם למעשה לא נוהגין כל כך להחמיר בזה.
בואמנם לפ"ד יש ס"ס הבדל בין גיטין ובין קדושין ע"י כסף, כי בגיטין העדים זהו גוף המציאות של הדבר, אבל בקדושין ס"ס יש מציאות גם בלי העדים, והעדים רק קובעים את המעשה, אכן כיון דס"ס שע"י הדין הזה שאין שום ציור של קדושין בלי עדים אין מעשה קדושין בלי עדים, הנה שוב שייכים ההסברים האחרונים שלנו, כי גם כאן בלי עדים הכשירים לא רואים כלל את המעשה, וגם כאן אם נימא דע"י ראית הפסולים את המעשה מתבטלת כל העדות אף של הכשירים, הרי שוב לא ראו כלל מעשה, אבל ס"ס המעשה כשהוא לעצמו כן קיים, לא כן בנידון דידן, כמובן. וצרוף בהגדה, לאלה הסוברים דמלבד צרוף בראיה יש ג"כ צורך בצרוף בהגדה, בודאי שלא שייך בכאן כמו בגיטין שבזה שניהם שוים, כי אין כלל בזה מושג של הגדה לפני בית דין, מאחרי שאין בזה תפקיד בי"ד מיוחד כנ"ל.