מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 51
אוראיתי לאחד שמסתפק בהא דקי"ל עד שיתפיס בדבר הנדור ולא בדבר האסור, אם המכוון שהדבר האסור לא משמש סבה להתפסה בבחינת "לא יועיל", כלומר, העדר הסבה, או שהתפסה בדבר האסור הוא סבה לבטל את הנדר, כלומר בבחינת "לא יועיל אבל מזיק" – ונ"מ, אם יתפיס גם בדבר הנדור וגם בדבר האסור ביחד אם יהיה נדר או לא.
באולם לפי דברינו אין בזה שום ספק, דהרי כל ההתפסה של נדר שבעיקר הוא התפסה בקרבן, ושם הרי יש גם דבר הנדור וגם דבר האסור ביחד.
גועי' בר"ן נדרים (י"ב ע"א) ד"ה "והא נותר ופיגול לאחר זריקת דמים" שכתב "אית דלא גרסי פיגול, שהרי מכיוון שנתפגל אין זריקתו מתירתו" אע"פ שבודאי ע"י הפיגול יש כבר איסור מיוחד מלבד האיסור הקדש והוה דבר האסור, אלא מכיון שאלה סוברים שג"כ אין זריקתו מתירתו ויש מלבד האיסור פיגול גם האיסור של בל יחל דברו, שפיר חל הנדר מפני שיש בזה ג"כ דבר הנדור.
דואלה שגורסים פיגול סוברים, שכיון שהתנאי של פיגול הוא "כהרצאת כשר כך הרצאת פסול, ומה הרצאת כשר עד שקרא כל מתיריו, אף הרצאת פסול עד שקרא כל מתיריו", ובכן גם בפיגול נחשבה הזריקה למתרת, שזאת אומרת שהאיסור הקדש גופא שמקורו ג"כ מצד בל יחל דברו כבר נסתלק ע"י הזריקה, ובמקומו בא רק האיסור פיגול לחוד.