מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 53
אומובן מאילו, שאין לזה ענין כלל עם מיגו, מיגו דיהיב ליה במתנה, אלא שזהו רק הגדרה להשם בעל דין, שזהו כשבידו להוציא את הדבר אל הפועל בכל האופנים כנ"ל.
בומובן ג"כ שלא מן השם הוא כלל לשאול בזה מצד מיגו במקום עדים, שזהו מדובר רק בטענות שאנו מאמינים לו בטענה אחת מיגו שהיה יכול לטעון טענה אחרת ואין אדם נאמן בשום טענה נגד עדים, כי גם הטענה שאנו באים מחמתה במיגו מה שהיה יכול לטעון טענה אחרת, לא היתה נשמעת כשעדים מכחישים אותה, אבל בהודאת בע"ד אין שם טענה על זה אלא שם הודאה, שלא צריכה בכלל לעדות כנ"ל.
גולא דמי ל"יכיר" שאנו משתמשים שם במיגו דאי בעי יהיב ליה במתנה, כי שם איננו בכלל בעל דין, כי אין בזה הודאה לחובתו אלא לחובת בניו האחרים, וכפי שאמרנו שבע"ד לחוד וקרוב לחוד, שבאופן האחרון נקרא עד פסול ובאופן הראשון לא נכנס כלל בסוג עד, וע"כ שם אי אפשר לו להאמין רק עפ"י יסוד של מיגו משא"כ כאן כנ"ל.